1

לפני בקשה לביטול החלטתי מיום 2.7.20 (להלן: "ההחלטה"). ב"כ הערבים טען כי בשל העובדה שמותב זה מונה לכהן כשופט בבית המשפט השלום בתל אביב, יש לבטל את ההחלטה ולהעבירה לטיפול שופט בית המשפט במחוז ירושלים בו מתנהל התיק.

ראשית, תיקון מתבקש: התיק אינו "מתנהל" במחוז ירושלים, אלא הטיפול בו הסתיים לפני שנים.

2

שנית, הבקשה מעוררת חוסר נוחות: ב"כ הערבים הגיש את בקשתו ביום 25.6.20. ביום 28.6.20 ניתנה החלטת ביניים על ידי מותב זה, אשר ישב בדין בתיק הנדון משך מספר שנים בעת כהונתו בבית משפט השלום בירושלים, בטרם עבר לכהן בבית משפט השלום בתל אביב. בתגובה, ב"כ הערבים לא העלה כל טענה לפיה מותב זה אינו מוסמך לדון בבקשה, אלא אף הגיב לגופה של אותה החלטת ביניים, ביום 28.6.20 וביום 30.6.20. רק לאחר מתן ההחלטה, הדוחה את הבקשה, ביום 2.7.20, בחר ב"כ הערבים לטעון לחוסר סמכות מותב זה לדון בבקשה. ספק אם טיעון זה היה עולה ככל שהיתה מתקבלת החלטה לשביעות רצונו.

שלישית, התנהלות זו של ב"כ הערבים ממשיכה ומבססת את חוסר הנוחות הנובע מאי הדיוק, שלא לומר הצגת נתונים שגויים, בפרטים אשר הופיעו בבקשה מיום 25.6.20, כפי שפורט בהחלטה.

רביעית, מאחר וב"כ הערבים לא נימק בבקשתו את העילות לביטול ההחלטה, אפנה למקור הסמכות לקבלתה. מותב זה דן במשך שנים בתיק האמור בעת שבתו כשופט בבית משפט השלום בירושלים, וקיבל את ההחלטה בעת שבתו בבית משפט השלום בתל אביב.

סעיף 15(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), קובע כך:

"שופט שהחל בדיון ותקופת מינויו לכהונה נסתיימה מחמת מינוי לערכאה אחרת, או משום שנסתיימה תקופת כהונה בפועל... יהיה מוסמך לסיים את הדיון שהחל בו".

למעשה, "כאשר מדובר בשופט המסיים תקופת כהונה בפועל, לא חלה מגבלת זמן כלשהי על סיומו של דיון שבו החל" (בגץ 8703/19 איתמר שמעוני נ' בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (פסקה 7 (12.5.20)).

מקל וחומר, כאשר אין מדובר במותב שסיים את כהונתו בפועל בערכאה מסוימת אלא בשופט כגון מותב זה הממשיך לכהן באותה ערכאה, הרי שלא חלה עליו מגבלת זמן לסיום הדיון בו החל.

חמישית, ולמעלה מהצורך, אציין כי בטרם קבלת ההחלטה התקבלה הסכמת כב' נשיאי בתי משפט השלום בתל אביב ובירושלים למתן ההחלטה על ידי מותב זה.

הבקשה נדחית.

המזכירות תודיע לצדדים.

3

ניתנה היום, ט"ו תמוז תש"פ, 07 יולי 2020, בהעדר הצדדים.