1

הנתבעת פינתה את הנכס והתייתר הצורך לברר את תביעת הפינוי. המחלוקת שנותרה בין הצדדים היא בעניין הוצאות ההליך.

על פי הראיות, הנתבעת החלה לשכור את הנכס ביום 1.10.2014, והשכירות הוארכה מעת לעת.

לטענת התובע, היה על הנתבעת לפנות את הנכס ביום 31.7.2021, לאחר שנתן לתובעת ארכה בת 3 חודשים לפינוי. לטענתו ביום 12.7.2021 הנתבעת הודיעה לו כי אין בכוונתה לפנות את הנכס, ולא פינתה את הנכס גם לאחר התראה ששלח לה בדואר רשום והגיעה לידיה ביום 17.8.2021. התביעה הוגשה ביום 9.9.2021.

לטענת הנתבעת, היא התגוררה בנכס, עם בעלה המנוח, שנפטר ביום 15.5.2021, ושלוש בנותיהן הקטינות, במשך 7 שנים ללא שאיחרה בתשלום דמי השכירות. לטענתה, התובע מסר לה מכתב דרישת פינוי 3 ימים לאחר מות בעלה, כשהייתה שקועה באבלה, וללא רגישות. לטענתה, עשתה מאמצים למצוא דיור חלופי לה ולבנותיה ובהתחשב בכך שהמעבר היה באמצע שנת לימודים.

ביום 23.11.2021 הגישה הנתבעת הודעה כי היא פינתה את הנכס ביום 21.11.2021.

2

לכתב התביעה צורף מכתב מיום 18.5.2021 מהתובע לנתבעת, בו דרש התובע את פינוי הנכס בתאריך 30.6.2021. עוד צורף לכתב התביעה מכתב מיום 1.7.2021 מהנתבעת לתובע, בו כתבה הנתבעת כי היא מבקשת הארכת השכירות בחודש עד ליום 31.7.2021. התובע אישר בקשה על המכתב. הנתבעת לא פינתה את הנכס כאמור במכתב הנ"ל, והחזירה את החזקה בנכס רק לאחר שהוגשה התביעה. הנתבעת לא הביאה ראיות להסכמות אחרות עם התובע באשר למועד פינוי המושכר.

מועד דרישת הפינוי אכן היה בסמיכות למות בעלה המנוח של הנתבעת. עם זאת, ניתנה לנתבעת ארכה בת 3 חודשים להסדרת הפינוי. בניגוד לטענתה, המועד המוסכם אינו באמצע שנת הלימודים אלא בסופה (31.7.2021). גם טענותיה של הנתבעת כי עשתה מאמצים כבירים למצוא דיור חלופי נטענו בעלמא. בנסיבות אלה, מדובר בתביעה מוצדקת שרק לאחר הגשתה פונה המושכר.

מן העבר השני, הנכס פונה לאחר הגשת התביעה באופן שלא היה צריך לברר את התביעה לגופה ולקיים דיון הוכחות.

בנסיבות אלה, הנתבעת תחויב בהוצאות משפט אם כי מופחתות.

הנתבעת תשלם לתובע את אגרת בית המשפט בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ש"ח.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ד אדר ב' תשפ"ב, 17 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.