1

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

הצדדים הציגו בפני הסדר טיעון מסוג: "מסגרת". התביעה הגבילה טיעונה העונשי בשלושה חודשי פסילה ואילו הסנגוריה רשאית הייתה במסגרת ההסדר, לשכנע שלא לפסול רישיון כלל. בצד הסכמות אלו, טענות הצדדים לפסילה מותנית וקנס.

לזכותה של הנאשמת ותק נהיגה משנת 1973 ואין לחובתה הרשעות להצגה. תוצאת התאונה קלה. על פניו, היה מקום להורות על פסילת רישיון לתקופת המינימום, אולם לנוכח עברה ונסיבותיה האישיות, הריני בדעה כי די יהיה בפסילה סמלית כדי להביא לתוצאה העונשית הראויה.

קנס

הנני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 1,600 ₪ או 30 ימי מאסר שתישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 60 ימים.

שובר תשלום ישלח לכתובתה הרשומה של הנאשמת ו/או סנגורה.

פסילה בפועל

הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 14 ימים.

2

ריצוי הפסילה נדחה עד 60 יום.

פסילה על תנאי

הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים

וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

זכות ערעור כחוק תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי בלוד.

ניתן היום, כ"ב תמוז תש"פ, 14 יולי 2020, בהעדר הצדדים.