1

הצדדים הציגו בפניי הסדר טיעון "מסגרת" המהווה מתחם ענישה ראוי.

בנוסף, הונח בפניי מלוא תיק החקירה תוך שלנגד עיניי טענות הסנגוריה בדבר קביעות הבוחן המשטרתי שהמדובר בתאונה בלתי נמנעת, וכך טענותיו לרשלנות תורמת.

הריני קובעת כי הודאת הנאשמת באשמה בדין יסודה, באשר היה עליה להתאים אופן נהיגתה לעובדה שנמצאת בפתחו של מעבר חצייה. היה עליה לצפות מציאתם של הולכי רגל בנתיב התקדמותה ובכללם, אף מציאת הולכי רגל מתרשלים.

לזכותה של הנאשמת הודאתה באשמה בהזדמנות הראשונה וקבלת האחריות.

לזכותה עבר תעבורתי אשר איננו מכביד בצד וותק נהיגה משמעותי.

למרבה המזל מדובר ברף נמוך ביותר של חבלה.

על פניו, מצאתי מקום לדון בכובד ראש בשאלת רשלנות תורמת של הבגיר, אשר בחר לחצות עם שני קטינים, כאשר במהלך החצייה לא התבונן לכיוון הגעת רכבה של הנאשמת.

ניתן משקל לנסיבותיה האישיות של הנאשמת כמפורט בטיעונים.

על יסוד דברים אלה, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים:

2

פסילה בפועל

אני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 21 ימם.

ריצוי הפסילה נדחה עד 60 יום.

קנס

אני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסכום של 1,800 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו, הקנס ישולם תוך 60 יום.

פסילה על תנאי

הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 2 חודשים

וזאת על תנאי למשך 2 שנים.

הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

 3.6.2021