1

גזר דין

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

בפניי הסדר טיעון "מסגרת".

התביעה טוענת ל7 חודשי פסילה ואילו ההגנה מבקשת להסתפק ב3 חודשי פסילה.

התביעה מנמקת עמדתה העונשית בחומרת הפגיעה וכן מתחשבת בחלוף הזמן מן התאונה.

הסנגור מצדו מנמק בקשתו לקיצור הפסילה במצבה המשפחתי של הנאשמת ובכך שהינה אפוטרופסית לאחותה הנכה ומוגדרת כ"צמח". וכן בצורך לטפל באח נוסף.

הנאשמת תולה התרחשות התאונה באובדן שליטה רגעי כתוצאה מהחלקת רגלה מהגז לבלם.

עברה התעבורתי איננו מכביד.

2

נתתי דעתי למלוא הראיות בתיק החקירה וכן לעובדה שהודאת הנאשמת באשמה חסכה הטרחת הנפגעת לבית המשפט.

ניתן משקל לקולא לנסיבותיה האישיות המיוחדות של הנאשמת.

-          הנני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 1500 ₪ או 30 ימי מאסר שתשא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 60 ימים.

-          הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 100 יום בניכוי 60 ימי הפסילה המנהלית.

ריצוי הפסילה נדחה עד 60 יום.

-          הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ח, 24 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.