1

 

 

 

 

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרם תאונת דרכים וחבלה של ממש, בגין נהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

 

על פי עובדות כתב האישום, הרי שביום 1.11.16, בשעה 09:30 לערך, נהג הנאשם ברכב בחולון, ברחוב דב הוז, מכיוון מזרח לכיוון מערב ובהגיעו בסמוך לבית מספר 60, ניסה לעקוף רכב, שלאחר שעצר בנתיב הימני, יצאה הנהגת, נטלי פרנג'י, מהרכב, אך במהלך העקיפה, סטה לעבר הרכב העומד ומחץ את נהגת הרכב.

2

כתוצאה מהתאונה, נחבלה בגופה המעורבת חבלות של ממש - שברים מרובים בעמוד השדרה ובצלעות, חבלות פנימיות, כולל דימום בריאה, אושפזה במחלקה לטיפול נמרץ ונזקקה ולתקופת אשפוז ושיקום.

כמו כן, ניזוקו כלי הרכב המעורבים.

הנאשם כפר, באמצעות בא כוחו, באחריותו לגרם תאונת הדרכים, אך הודה בתוצאותיה.

 

פרשת התביעה

מטעם המאשימה, העידו העדים הבאים:

עד תביעה מספר 1 - רס"ר יוסי חורי, בוחן תאונות דרכים, מטעמו הוגש הודעת הנאשמת, שסומנה ת/1.

עד תביעה מספר 2 - מתנדב שמואל בן גירה, מטעמו הוגש דו"ח פעולה, שסומן ת/2.

עד תביעה מספר 3 - רס"ר טלאור מורדכייב, בוחן תאונות דרכים, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים: ת/3 - סקיצה, ת/4 - לוח תצלומים, ת/5 - מזכר.

עדת תביעה מספר 4, הנהגת המעורבת, נטלי פרנג'י, באמצעותה הוגשו תעודות רפואיות, שסומנו ת/6 (להלן - המעורבת).

עד תביעה מספר 5, חנן פרנג'י.

כמו כן, הוגשו תמונות שצילם הנאשם ודיסק של אותן תמונות, שסומנו ת/7 ו-ת/8 בהתאמה.

 

להלן גרסת המאשימה, כעולה מכתב האישום, עדותם של עדי התביעה והראיות שהוגשו:

המעורבת סיפרה כי קבעה להיפגש במקום עם בעלה, על מנת שיבדוק נורה שנדלקה ברכב ובהגיעה, עצרה בנתיב הימני, כשבמקום כלי רכב נוספים שעמדו במקום, יצאה מהרכב, סגרה את הדלת, הדליקה אורות מהבהבים ואז, הגיע הנאשם, בנסיעה מהירה, בנתיב השמאלי, סטה לנתיב הימני, מחץ אותה כנגד דלת רכבה ואז, העיף אותה. כתוצאה מהפגיעה, נשברו 10 מצלעותיה, דבר שהוביל לפגיעה בריאותיה ופגיעה נשימתית ונגרמו לה שברים בעמוד השדרה. לדברי המעורבת, נקבעו לה אחוזי נכות, כתוצאה מהתאונה.

עוד העידה המעורבת, כי שמעה את הנאשם צועק "החלקתי, החלקתי".

בחקירתה הנגדית, אישרה המעורבת, כי בהודעתה במשטרה, לא מסרה כי עצרה במקום, בגלל שנדלקה נורה ברכב וטענה, כי לא נשאלה מדוע עצרה את הרכב.

המעורבת נשאלה אם חסמה את נתיב הנסיעה הימני והשיבה, כי הנתיב היה חסום על ידי כלי רכב נוספים.

3

המעורבת חזרה בה מגרסתה במשטרה, לפיה, עמדה לצד הרכב כ-30 שניות, עד שנפגעה מרכב הנאשם וטענה, כי הייתה אותה עת בשיקום והשיבה "בפזיזות ובלי מחשבה" ואישרה כי כיום, היא מדייקת יותר.

המעורבת נשאלה לאן היו פניה מועדות, כאשר יצאה מן הרכב והשיבה, כי בעלה בא לקראתה, על מנת לבדוק את הנורה שנדלקה ברכב וכוונתה הייתה לעמוד על המדרכה או לשבת לצדו ברכב.

בהמשך, מסרה כי מיד כשיצאה מהרכב, סידרה את החצאית ותוך שניה, פגע בה הנאשם.

הסנגור עימת את המעורבת עם גרסתה בבית המשפט לתביעות קטנות (על פי כתב התביעה ופרוטוקול הדיון בתיק 43867-03-17, שהוגשו בהמשך וסומנו נ/1), לפיה, במהלך מספר שניות, ניסתה לתקשר בעיניים עם הנאשם והוא לא הבחין בה והיא אישרה גרסתה זו.

כאשר נשאלה איזו גרסה, בנוגע לפרק הזמן שחלף עד הפגיעה, היא הנכונה, השיבה המעורבת כי מדובר בשניות, בין שניה ל-20 שניות, היא הרימה את ראשה, הבחינה במהירות נסיעת הנאשם, אך הוא לא הבחין בה. לדבריה, מסרה עדות כאשר הייתה בשיקום הודבר היה קשה וקשה לה גם כיום.

המעורבת אישרה כי שמעה מפי הנאשם כי החליק, או משהו בדומה.

עד תביעה 5, בעלה של המעורבת, מסר כי הגיע למקום כדי לפגוש את אשתו, היה על המדרכה, אך התכוון להיכנס לרכב, שעמד בנתיב הימני, כאשר המעורבת יצאה מן הרכב, הסתדרה "כמה זמן", נמחצה על ידי רכב הנאשם והועפה קדימה.

בחקירתו הנגדית, אישר העד כי הכביש היה רטוב מגשם וכן, אישר כי במשטרה, מסר כי הראות הייתה טובה.

הסנגור עימת את העד עם האמור ב-נ/1, לפיו, הראות הייתה לקויה והעד השיב, כי התכוון שהראות של הנאשם הייתה לקויה, שכן לא הבחין ברכב המעורבת ושב וטען, כי הראות הייתה טובה מאוד ולא ירד גשם בזמן התאונה.

העד נשאל מדוע עצר רכבה של המעורבת באמצע הכביש והשיב, כי אין מדובר באמצע הכביש, אלא בנתיב הימני, במקום בו תמיד עומדות מכוניות וכי לא היו מקומות חניה פנויים.

העד אישר כי במשטרה, מסר כי לא הבחין במשאית, בה נהג הנאשם, עד לפגיעה וכאשר עומת עם גרסתו ב-נ/1, לפיה, הנאשם עשה שימוש במכשיר סלולרי והפנה מבטו מטה, השיב כי אחרי ששמע את המכה, הבחין שהנאשם "לא מפוקס בנסיעה", מבטו היה מופנה כלפי מטה, אך לא יכול היה להבחין במכשיר סלולרי, בגלל הפרשי הגובה, אך הוא בטוח שהנאשם השתמש במכשיר סלולרי.

 

עד תביעה מספר 2, הגיע לזירת התאונה, דיווח לבוחנים ונאמר לו כי בוחן לא יגיע למקום ולכן, הורה לו קצין היחידה, להזיז את כלי הרכב, לאחר פנויה של המעורבת לבית החולים, שכן, במקום נוצר עומס תנועה. העד ציין, כי רכבה של המעורבת, חנה בחניה כפולה.

בחקירתו הנגדית, אישר העד, כי לא ראה נזק ברכב הנאשם וכן, אישר את דברי הנאשם, כפי שנרשמו ב-ת/2, לפיהם, ניסה לברוח מרכב המעורבת ובלם, אך הבלמים ננעלו והרכב החליק.

4

עד תביעה מספר 1, גבה את הודעת הנאשם.

בחקירתו הנגדית, אישר, כי הנאשם נחקר בחשד לאי מתן זכות קדימה להולכת רגל.

העד נשאל מדוע, לא ראה צורך בבדיקת רכב הנאשם, נוכח גרסתו, לפיה, בלם והחליק והשיב, כי הנאשם נשאל אם הרכב היה תקין והשיב בחיוב, לרבות הגה, בלמים וצמיגים וכן, כי הכביש היה רטוב, לאחר גשם ראשון. העד הוסיף, כי התיק עבר להמשך טיפול של בוחן והוא שצריך היה להחליט על המשך החקירה.

העד נשאל ואישר כי הנאשם השיב כי יש לו דיסקת טכוגרף והוא ימסור אותה, אך לא ידע לומר, אם הדיסקה אכן נתפסה.

 

עד תביעה מספר 3, קיבל את התיק לטיפולו בשלב מאוחר והסביר מדוע לא יצא בוחן לזירת התאונה. העד ביקר בזירת התאונה, ערך סקיצה, צילם תמונות וקיבל תמונות נוספות מהנאשם.

הסנגור התנגד להגשת הסקיצה וההתנגדות נדחתה, מהנימוקים הבאים - העד לא ציין דבר וחצי דבר בנוגע לאופן התרחשות התאונה, אלא ציין בסקיצה את כיוון נסיעת רכב הנאשם ומיקום משוער של רכב המעורבת בלבד וכן, את שדה הראיה בכיוון נסיעת הנאשם, אותו קבע בעקבות הביקור במקום ומדובר בממצא שנקבע על ידי הבוחן, על פי כישוריו המקצועיים ולא בעדות מפי השמועה, כפי שטען הסנגור.

 

העד קבע, כי שדה הראיה של הנאשם לפנים, היה 55 מטרים וכי ניתן להבחין הן בכלי רכב שחונים והן בכלי רכב שעומדים על נתיב הנסיעה.

העד נשאל האם היה מקום לתפוס את דסקת הטכוגרף של רכב הנאשם ואם כן, מדוע לא נתפסה. הסנגור התנגד לשאלה והתנגדותו נדחתה, מהנימוקים הבאים- עסקינן בשאלה שהיא בתחום מומחיותו של העד, כבוחן תאונות דרכים ורלוונטית לטיפולו באירוע שבנדון.

העד השיב כי הנאשם נדרש למסור את הדיסקה, אך לא עשה כן.

העד נשאל אם היה מקום לבדוק טענה לכשל מכני ברכב הנאשם והסנגור התנגד לשאלה. ההתנגדות נדחתה, מהנימוקים הבאים - עסקינן בשאלה שהיא בתחום מומחיותו של העד, כבוחן תאונות דרכים ורלוונטית לטיפולו באירוע שבנדון.

העד השיב כי ברכב הנאשם, מותקנת מערכת ABS, שכן, מדובר במשאית משנת 2010 והנאשם מסר בהודעתו, כי הרכב היה תקין, לרבות מערכות ההגה והבלמים וכן, ידוע לעד, כי הנאשם המשיך לנסוע ברכב, גם לאחר התאונה ולא בחר להעבירו למוסך, מה שהיה סביר לעשות, אם אכן סבר הנאשם כי יש כשל מכני ברכב. עוד מסר העד, כי טענת הנאשם, כי הרכב החליק לו, אינה מבססת חשד לכשל מכני.

5

העד נשאל אם ידוע לו, מה היו הנזקים בכלי הרכב, כאשר, אין מחלוקת שהוא לא ראה את הנזקים ברכב והסנגור התנגד לשאלה. ההתנגדות נדחתה, מהנימוקים הבאים - לא הייתה מחלוקת כי העד עצמו לא ראה את הנזקים בכלי הרכב , אך לא מצאתי כל פסול בשאלה, אם הנזקים הובאו לידיעתו בהמשך.

העד התייחס בתשובתו, ל-ת/7, תמונות שמסר לו הנאשם וקבע, כי ברגע הפגיעה, דלת הנהג ברכב המעורבת, לא הייתה פתוחה, כפי שטען הנאשם, אלא סגורה וזאת, על פי הנזקים הגלויים לעין, ברכב המעורבת.

בחקירתו הנגדית, נשאל העד שאלות רבות על כך שלא נשלח בוחן לזירת התאונה בזמן אמת, והשיב, כי אין מדובר בהחלטה שלו.

בנוגע לדרישה מהנאשם למסור את דסקת הטכוגרף של רכבו, הפנה העד ל-ת/1, הודעת הנאשם ואישר, כי הוא עצמו, לא ערך מזכר נוסף בהקשר זה.

העד הוסיף, כי לא ניתן היה לקבוע את מנגנון התאונה, במקרה זה, על פי הדיסקה וכי רמת האמינות של דיסקה שלא נתפסת בזמן אמת, תהיה נמוכה בדרך כלל.

העד נשאל והשיב כי הוא מוסמך לפענוח טכוגרף, אך אין בידיו את התעודה.

העד נשאל ואישר, כי אין אינדיקציה בתיק בחקירה, כי הנאשם המשיך לנסוע במשאית, למרות שכך טען העד בחקירתו הראשית, אך עמד על דעתו, לפיה, לא היה בסיס לטענה בדבר כשל מכני, שחייבה את בדיקת הרכב.

הסנגור עימת את העד עם דברי הנאשם ב-ת/2, למתנדב בזירת התאונה וב-ת/1, בהודעתו במשטרה, לפיהם, ניסה לבלום, מערכת הבלימה לא הגיבה והרכב החליק והעד השיב, כי הנאשם לא טען כי מערכת הבלימה לא הגיבה, אלא, שמערכת ההיגוי וההגה ננעלו, כאמור בשורות 5-7 ל-ת/1 וכיוון שברכב הנאשם, מותקנת, כאמור לעיל, מערכת ABS, לא ייתכן שהיה כשל במערכת, אלא חוסר מיומנות של הנאשם.

העד נשאל ואישר, כי לא ערך חוות דעת בכתב, על בסיס התמונות שצילם הנאשם, ת/7.

העד נשאל ואישר, כי לא ערך הצבעה עם המעורבים, בזירת התאונה וכי לא בדק אם קיימות מצלמות אבטחה בחנויות הסמוכות, לא מיקם את רכב הנאשם על גבי הסקיצה, אלא סימן את כיוון נסיעתו בלבד ולא קבע את נקודת האימפקט.

בסיכומיה, טענה ב"כ המאשימה, כי השאלה העיקרית היא, מה גרם לסטיית רכב הנאשם, לעבר המעורבת וטענה, כי רשלנות הנאשם ולא כשל מכני, היא שגרמה לסטיה, שכן, הנאשם לא הצליח להסביר מדוע, נאלץ לבלום בלימת חירום.

 

פרשת הגנה

מטעם ההגנה, העיד הנאשם והוגשו כתב תביעה ופרוטוקול של תיק 43867-03-17, מבית המשפט לתביעות קטנות, שסומנו נ/1.

6

להלן גרסת ההגנה, כעולה מעדות הנאשם והמסמך שהוגש:

הנאשם נהג בדרכו הביתה, לאחר שסיים את עבודתו, הגיע לרחוב דב הוז ופנה שמאלה, "משמאל לימין" ואז הבחין ברכב יונדאי החוסם את הנתיב הימני. הנאשם הביט במראות הרכב, יצא לעקיפה שמאלה וכאשר היה קרוב לרכב, פתחה המעורבת את דלת הנהג ויצאה ממנו, לעבר הנתיב השמאלי.

הנאשם ניסה למנוע את התאונה, בלם והטה את ההגה שמאלה, לעבר גדר הבטיחות, אך הרכב ננעל והוא המשיך להחליק לעבר המעורבת, שנפגעה מחזית הרכב והועפה קדימה. בהמשך, שוחח עם המתנדב שהגיע למקום וסיפר לו, כי לא הצליח לבלום ופגע במעורבת ובעצתו, צילם את כלי הרכב וסימני הבלימה של רכבו. הנאשם, לדבריו, הציע את דיסקת הטכוגרף שלו, אך המתנדב אמר שאין צורך.

בחקירתו הנגדית, אישר הנאשם, כי הבחין במעורבת פותחת את הדלת, יוצאת מהרכב וסוגרת את הדלת וזאת, ממרחק של 30-40 מטרים לערך.

הנאשם אישר כי הנתיב השמאלי היה פנוי והוא יכול היה להמשיך בנסיעה ומשנשאל, מדוע אם כך, בלם את הרכב, השיב כי הופתע מכך שהמעורבת יצאה לעבר נתיב נסיעתו.

הנאשם נשאל שוב, אם נסע במהירות של 20 קמ"ש, כפי שמסר במשטרה והבחין ברכב עומד בנתיב הימני, כאשר הנתיב השמאלי פנוי ולכן, יצא לעקיפה, כפי שמסר, מדוע היה צריך לבלום את רכבו והשיב, כי לא יכול היה לקחת בחשבון, כאשר יצא לעקיפה, כי המעורבת תצא מדלת הנהג.

הנאשם נשאל, מדוע, ב-ת/2, מסר כי הפעולה הראשונה שביצע, חוץ מצפירה, הייתה בלימה ולא עקיפה והשיב, כי היא הייתה בנתיב שלו ולכן, לא יכול היה לעקוף אותה.

לנאשם הוצגו התמונות שצילם, ת/7 והוא אישר, כי רכבו נמצא בין שני הנתיבים וכי פגע במעורבת, עם חלק קדמי ימני של רכבו.

הנאשם אישר כי ברכבו מותקנת מערכת ABS אך טען כי אינו יודע מה תפקידה.

הנאשם נשאל אם מדובר ברכב קבוע והשיב בחיוב, למעט מקרים חריגים.

הנאשם נשאל ומסר כי לאחר התאונה, הזיז את הרכב קדימה, בהוראת המתנדב והמתין להוראות מקצין הבטיחות שלו. בהמשך, הגיע נהג נוסף, שנהג ברכב, כשהנאשם לצדו, עד למקום העסק ומשם, הוסע הנאשם לביתו.

הנאשם לא ידע לומר, אם הרכב נבדק במוסך לאחר התאונה, אך מסר כי לאחר 3 ימים מיום התאונה, חזר לעבודה והמשיך לנהוג על אותו רכב, לאחר שנאמר לו שיש אישור לבלמים והוא ראה שהצמיגים תקינים ומערכת התאורה עובדת.

הנאשם אישר כי בדק את הרכב - צמיגים, פנסים, מגבים, בבוקר התאונה וכי במהלך הנהיגה, עובר לתאונה, לא הבחין בבעיה כלשהי והרכב היה תקין.

7

ב"כ המאשימה, טענה בפני הנאשם, כי נסע במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך ולכביש רטוב מגשם ראשון ולכן, רכבו החליק והוא השיב כי נהג במהירות סבירה והתאים עצמו לתנאי הדרך וכן, כי הציע לשוטרים פעמיים, כי ימסור להם את דיסקת הטכוגרף והום לא לקחו אותה. הנאשם טען כי במהלך חקירתו במשטרה, בהמשך לכך שנרשם מפיו כי יש לו דיסקת טכוגרף והוא ימסור אותה למשטרה, אמר לו החוקר כי רק אם הבוחן יבקש אותה. הנאשם אישר כי חתם על ההודעה, אך טען, כי לא קרא את כולה.

הנאשם טען כי בלם וסטה ואז החליק, בגלל שהמעורבת, צעדה צעד אחד לתוך הנתיב השמאלי.

בסיכומיו, טען הסנגור, כי בראיות המאשימה, לא ניתן מענה לשאלות רבות ומכאן, כי לא הונחה התשתית העובדתית הנדרשת להרשעת הנאשם. עוד טען, כי לא הוכחה רשלנותו של הנאשם וכן, הפנה למחדלי חקירה רבים לשיטתו ולאשם תורם משמעותי של המעורבת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דיון והכרעה

 

לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים, אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה אחריותו של הנאשם לגרם התאונה ותוצאותיה, אך לא בגין נהיגה בקלות ראש, אלא בגין נהיגה בחוסר זהירות, בניגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה ולהלן נימוקי -

 

1. במסגרת ההליך האזרחי, כעולה מ-נ/1, עמוד 2, שורות 26-31, העיד הנאשם :" התובעת עמדה עם הרכב, סגרה את נתיב ימני שלי ויש שם חניות. עמדה בחניה כפולה, הסתכלתי שמאלה במראות, ראיתי שהנתיב שלי פנוי, יצאתי לעקיפה, התובעת פתחה את הדלת, צפרתי מספר פעמים, קרוב לשלוש אם לא יותר, היא החליטה שהיא יוצאת מהרכב, פתחה את הדלת, יצאה לכיוון הרכב, נתנה צעד אחד לכיוון שמאלה. בתור נהג מנוסה בלמתי ובזמן הבלימה צפרתי. הטיתי את המשאית לכיוון מעקה הבטיחות ופשוט איבדתי שליטה, הכל ננעל והמשאית שטה לכיוון שלה".

 

8

לעומת זאת, בבית המשפט, העיד הנאשם, כי הבחין ברכבה של המעורבת עומד בנתיב הימני, ממרחק של 30 מטרים לערך ומיד החל לעבור לנתיב השמאלי, שהיה פנוי אותה עת ובמהלך העקיפה, כשהוא נוסע במהירות של 20 קמ"ש בלבד, לטענתו, הבחין במעורבת כשהיא פותחת את הדלת, יוצאת מהרכב, סוגרת את הדלת ואז, פוסעת צעד אחד שמאלה, כאשר בשלב זה, אמור היה רכב הנאשם, להיות כבר בנתיב השמאלי. צעד זה, היה הגורם, לטענת הנאשם, לבלימת החירום, שהובילה לאיבוד שליטה על מערכת ההיגוי, החלקת הרכב לעבר המעורבת והפגיעה בה.

 

מדובר בגרסאות לא עקביות לאופן השתלשלות האירוע ואם אכן, הבחין הנאשם כי הדלת נפתחת, הספיק לצפור מספר פעמים ולבלום, הרי שכבר בשלב זה, סבר כי מישהו עתיד לצאת מהרכב והיה עליו לנקוט באמצעי הזהירות הנדרשים, כבר בשלב זה ולא להמשיך קדימה בנסיעה, כפי שעשה, להתקדם עוד לכיוון הרכב ואז, לבלום בלימת חירום, שגרמה להחלקת הרכב.

אין מחלוקת בין הצדדים, כפי שניתן לראות גם ב-ת/7, כי רכב המעורבת, עמד בנתיב הימני ובתמונות, ניתן לראות כי נשאר מרווח של מספר סנטימטרים- שדי בו כדי להכיל את חלקו הימני של רכב הנאשם- בין רכב המעורבת, לקו המקוטע, המפריד בין הנתיב הימני לשמאלי, דהיינו, גם אם אקבל את גרסת הנאשם לגבי הצעד אותו צעדה המעורבת שמאלה, הרי שלמרות זאת, נשארה בתחום הנתיב הימני ואילו הנאשם, אמור היה להיות, כאמור לעיל, בנתיב השמאלי ולכן, לא היה צורך בבלימת חירום ותגובתו של הנאשם הייתה בלתי מידתית, בנסיבות המקרה.

הנאשם אישר, בחקירתו הנגדית, כי עוד במהלך העקיפה שמאלה, הבין כי המעורבת עומדת לצאת מרכבה - ראה עמוד 35 לפרוטוקול, שורות 24-26.

הנאשם לא סיפק הסבר מניח את הדעת לאותה בלימת חירום - ראה עמוד 36 לפרוטוקול, שורות 1-4 וטען, "בלמתי עצם העובדה שהופתעתי מהגברת שיצאה מהרכב לכיוון הנתיב שלי", דהיינו, בשלב הבלימה, היה הנאשם כבר בנתיב השמאלי ואילו המעורבת, הייתה בחלקו השמאלי של הנתיב הימני.

בהמשך, בעמוד 3, שורות 2-3 טען הנאשם :".. אני משיב שבזמן שצפרתי לה, התובעת סגרה את הדלת ונעמדה דום. המשאית החליקה לכיוונה...".

חוסר הזהירות באופן נהיגתו של הנאשם, בא לידי ביטוי בכך, שכבר בשלב בו הבחין בדלת הרכב העומד נפתחת, דבר המעיד על נהג/ת העומדים לצאת מהרכב, היה עליו לסטות מעט שמאלה, בתוך הנתיב השמאלי, אך במקום זאת, בחר, להמשיך בנסיעה, להתקרב עוד אל הרכב העומד, לצפור ורק בשלב בו יצאה המעורבת מהרכב, לבלום בלימת חירום, עד כדי איבוד שליטה על הרכב.

הנאשם נהג בכביש רטוב, מגשם ראשון, במהירות של 20 קמ"ש, לטענתו ובמהירות שכזו, מצופה מנהג מקצועי, כמו הנאשם, להגיב לסיטואציה מפתיעה בכביש, מבלי לאבד שליטה על רכבו.

9

לטעמי, בלימת החירום של הנאשם, מעלה ספק אם אכן, נהג במהירות של 20 קמ"ש, כפי שהוא טוען והעובדה כי נמנע מלמסור את דיסקת הטכוגרף של הרכב, מחזקת ספק זה. אין זה סביר בעיני, כלל ועיקר, כי הנאשם החזיק ברשותו ראיה משמעותית כל כך, שיש בה כדי לתמוך בגרסתו בנוגע למהירות נסיעתו הנמוכה ולא פעל בכל דרך, על מנת להעבירה ליחידה החוקרת, אף שהצהיר כי יעשה כן, במהלך חקירתו במשטרה.

 

2. טענת ההגנה, בדבר כשל מכני ברכב, אין לה על מה לסמוך. הנאשם מסר כי הרכב היה תקין, עובר לתאונה ומעדותו עולה, כי מספר שעות לאחר התאונה, ישב ברכב, כנוסע וחזר לביתו ובחלוף 3 ימים, מבלי שבדק או ווידא כי הרכב נבדק במוסך, חזר לנהוג בו באופן סדיר.

עד תביעה מספר 3, נחקר ממושכות בסוגיה זו ועמד על כך, כי נוכח קיומה של מערכת ABS ברכב הנאשם, טענת הנאשם בדבר "נעילת גלגלים", אינה סבירה ולמעשה, אינה אפשרית. עדותו של עד זה, בוחן תאונות דרכים בהכשרתו, לא נסתרה בבית המשפט וההגנה, לא המציאה כל חוות דעת נגדית.

ב- נ/1, העיד נציג החברה שביטחה את רכב הנאשם, כי "הגשם הראשון הוא זה שגרם להחלקה של המשאית ימינה" - ראה עמוד 4 לפרוטוקול, שורה 22. חזקה כי הנאשם או החברה בעלת הרכב מסרו את פרטי האירוע, במלואם, לחברה המבטחת ואם היה אכן, כשל מכני כלשהו, היה הדבר בא לידי ביטוי גם בהליך האזרחי.

לפיכך, לא מצאתי כי הימנעות המאשימה מבדיקת רכבו של הנאשם, יש בה משום מחדל חקירה.

 

3. אין מחלוקת כי בוחן תאונות דרכים לא יצא לזירת התאונה ולא אסף ממצאים בזמן אמת, אך כמפורט לעיל, אני סבורה כי יש בידי המאשימה ראיות מספיקות להוכחת חוסר זהירותו של הנאשם, גם ללא חוות דעת בוחן. אכן, טוב היה, לו בכל תיק תאונת דרכים, היה נערך שחזור מדוקדק של התאונה, על פי הממצאים שנאספו בזירה, אך אני סבורה, כי ישנם מקרים, בהם ניתן להוכיח רשלנות של נהג, מבלי להידרש לשחזור וראה לעניין זה, עפ"ת 29663-12-16 פרץ נגד מדינת ישראל, בו נקבע:

"לא התעלמתי מטענת המערערת כי לא נערך שחזור "כהלכתו", אך איני סבור כי הדבר התחייב בנסיבות העניין - הזירה הינה זירה "פשוטה" באופן יחסי והגם ששחזור שכזה בהחלט לא היה גורע, אין מדובר במקרה בו אי עריכת השחזור פגעה בהגנת המערערת (בניגוד למקרה שנדון בעפ"א (מחוזי חיפה) 11917-11-16 טויבר נ' מ"י, 4.12.16, אליו הפנו ב"כ המערער). עוד אפנה לכך כי בוחן תאונות הדרכים ערך ניסוי שדה הראיה בזירה וממצאיו לא נסתרו".

 

10

4. אין פערים משמעותיים בין גרסאות המעורבת ובעלה, לאופן קרות התאונה, לגרסת הנאשם עצמו ומכאן, כי אין משמעות ממשית לחוסר העקביות בגרסת המעורבת, לגבי פרק הזמן שחלף, מרגע יציאתה מהרכב ועד לפגיעה בה. באשר לטענת בעלה של המעורבת, כי דעתו של הנאשם הוסחה בשל שימוש בטלפון נייד, הרי שמדובר בטענה בעלמא ולא אוכל לקבלה, שכן, העד לא יכול היה לראות את פנים הקבינה של רכב הנאשם, בשום שלב.

 

5. בסיכומיו, טען הסנגור, למחדלי חקירה רבים, כאשר רובם נובעים, מכך שבוחן תאונות דרכים, לא יצא לזירת התאונה בזמן אמת וכפי שקבעתי לעיל, אף בהעדר עבודת בוחנות, מצאתי כי הנאשם נהג בחוסר זהירות.

 

6. אכן, צודק הסנגור בטענה, כי למעורבת הייתה תרומה משמעותית לקרות התאונה ולחבלות הקשות שנגרמו לה, אך בהקשר זה, קבע כבוד השופט קדמי ז"ל, בספרו "על הדין בפלילים", חלק שלישי, עמוד 1211: "הלכה פסוקה היא של"רשלנות תורמת" של הקורבן אין השלכה לעניין אחריות הנאשם במישור הפלילי ואין היא מהווה 'הגנה' מפני הרשעה" עם זאת, מטבע הדברים, שרשלנות תורמת תשמש גורם שיילקח בחשבון במסגרת השיקולים לעניין גזר הדין".

בע"פ 70642/08 מדינת ישראל נ' יעקב בן בידה תגדייה, קבעה כבוד השופטת ד' ברלינר:
".. בגדר מושכלות יסוד - התנהגות רשלנית של הנפגע, כמו גם התערבותו של גורם שלישי במערכת, אינן שוללות בהכרח קשר סיבתי-משפטי בין מעשה או מחדל של הפוגע לבין תוצאה פוגעת - שעה שהפוגע, כאדם מן הישוב, יכול היה לצפות מראש את שאירע בפועל ולפעול בהתאם השאלה היא - לעולם - שאלת הצפיות הראויה והנדרשת, דהיינו, האם מי שמצוי בנעליו של הנאשם שמדובר בו, יכול וצריך היה לצפות גם התנהגות רשלנית מצד הקורבן".

התנהגותה של המעורבת לא ניתקה את הקשר הסיבתי עובדתי - משפטי בין אופן נהיגת הנאשם, לקרות התאונה ולחבלות שנגרמו לה.

7. בעניינו, בנסיבות שתוארו על ידי הנאשם עצמו, היה עליו לצפות כי נהג/ת יצאו מהדלת שנפתחה ולהגיב בהתאם, כבר בשלב זה - לסטות עוד שמאלה, להאט עוד יותר את מהירות נסיעתו ולהימנע מלהתקרב עוד יותר לרכב העומד ולדלת שנפתחה ומשלא עשה כן, נהג בחוסר זהירות.

הנאשם, נהג מקצועי בהכשרתו, ממנו נדרשת חובת זהירות מוגברת כלפי עוברי הדרך, לא הגיב כמצופה ממנו, איבד שליטה על רכבו ומחץ את המעורבת לרכבה, כמתואר בכתב האישום.

 

11

8. נוכח תרומתה המשמעותית של המעורבת לקרות האירוע והמפגע שיצרה, בעצירת רכבה בנתיב נסיעה, לא מצאתי כי אופן נהיגתו של הנאשם, מגיע עד כדי קלות ראש, אלא לכדי נהיגה בחוסר זהירות בלבד, לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה:

 "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך".

מצאתי כי הייתה בידי הנאשם הזדמנות סבירה להתגונן גם כנגד עבירה זו, הטומנת בחובה אף חלופה של נהיגה בקלות ראש.

 

 

לאור כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם ולו מחמת הספק, מעבירה של נהיגה בקלות ראש ומרשיעה אותו בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות, בניגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה.

 

 

 

 

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ח, 25 מרץ 2018, במעמד הצדדים