1

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב אי התייצבות הנאשם לדיון.

1.     נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בקלות ראש וללא ביטוח. הדיון בתיק נקבע ליום 11.9.14. כיוון שהנאשם לא זומן כדין למועד זה נדחה הדיון ליום 10.12.14 כאשר התביעה צוותה לאתר את הנאשם ולזמנו לדיון. למועד הנדחה לא התייצב הנאשם ועל כן נשפט בהיעדרו.

2.     הנאשם טוען כי לא קיבל הודעה על הדיון (בו נשפט בהיעדרו) או על פסק הדין שניתן נגדו. לדברי ב"כ הנאשם בתיק האלקטרוני אין אישור מסירה שעל פיו נשפט הנאשם בהיעדרו. ב"כ הנאשם הרחיב את הדיבור אודות אישור המסירה לדיון הראשון (שנמסר על ידי הדואר) שחזר בציון "לא נדרש". לטעמי אין טעם להכביר מלים בעניין אישור מסירה זה הואיל ולא על פיו נשפט הנאשם בהיעדרו.

3.     התביעה הוזמנה להגיב לבקשה אך לא עשתה כן.

דיון והכרעה

2

4.     החלטתי לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין. ראשית, התביעה הוזמנה להגיב לבקשה אך לא עשתה כן. הימנעות זו מלמדת כי התביעה אינה חולקת על צדקת הנטען בבקשה ומכאן שמן הדין לקבלה. שנית, כפי שציין בצדק ב"כ הנאשם, לא נמצא בתיק בית המשפט אישור המסירה עליו הסתמכה התביעה בעת שעתרה לשפוט את הנאשם בהיעדרו. אינני קובע כמובן שאישור מסירה כזה לא היה. עם זאת משעה שהנאשם הטיל ספק בנושא קיומו של אישור המסירה על פיו נשפט נדרשת התביעה, ולו לצורך הליך זה, לבסס את הטענה כי יש להותיר את פסק הדין על כנו על ידי הצגת אישור מסירה זה. אישור מסירה כזה לא הוצג ולא נסרק לתיק בימ"ש. מעבר לנדרש אוסיף כי מאישורי המסירה בתיק האלקטרוני אין אינדיקציה לכך שפסק הדין שניתן בהיעדר הנאשם הומצא לו כדין.

5.     לאור כל האמור הבקשה מתקבלת ופסק הדין שניתן בהיעדר הנאשם בטל. המזכירות תקבע את התיק להקראה בפני מותב אחר על פי היומן.

ניתנה היום, א' טבת תשע"ט, 09 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.