1

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

הריני רואה בהסדר הטיעון מתחם ענישה ראוי.

מטעמי מדיניות משפטית ונוכח הלכת בית משפט העליון בעניין כיבוד הסדרי טיעון, אתן ידי להסדר.

בפניי הסדר טיעון "מסגרת" .

לקולא יש לזקוף לזכות הנאשמת עברה הנקי במרוצת שנות נהיגה רבות (משנת 69) וכן העובדה כי הודאתה באשמה, חסכה הטרחת העדים ובכללם הנפגע.

2

נתתי דעתי לטיעונים בדבר ליקויים בעבודת הבוחן אולם לא מצאתי בכך ליקויים מהותיים.

בנוסף, הוא הדין לגבי טיעוני הסנגור בדבר רשלנות תורמת.

בקביעת גזר הדין, ניתן משקל לחומרת הפציעה .

סוף דבר -

-          הנני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 1800 ₪ או 30 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 60 ימים.

-          הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 13 ימי פסילה בניכוי 60 ימי הפסילה המנהלית.

ריצוי הפסילה נדחה עד 60 יום.

-          הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ט"ז אדר א' תשע"ט, 21 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.