1

גזר דין

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

בפניי הסדר טיעון "מסגרת" .

התביעה הגבילה טיעונה העונשי ל30 ימי פסילה ואילו ההגנה, במסגרת ההסדר, טוענת לענישה אשר איננה כוללת פסילה בפועל אלא מורכבת מפסילה מותנית וקנס כספי.

הצדדים מפנים לתיק החקירה ואילו התביעה מפנה לעברו התעבורתי של הנאשם ורואה בו עבר מכביד באשר נוהג לפחות משנת 69 ולחובתו 44 הרשעות קודמות.

למרבה המזל, תוצאות התאונה חבלות קלות לגוף ונזקי רכוש.

לאחר שבחנתי מלוא תיק החקירה, נתתי דעתי לחומרא לעברו התעבורתי של הנאשם.

2

מנגד יש לזקוף לזכותו הודאתו באשמה המהווה הפנמה של טעותו, הודאתו באשמה חסכה הטרחת העדים.

בנוסף, ניתן משקל לקולא לנסיבותיו האישיות כפי דברי סנגוריתו ולכך שנזקק לרישיון נהיגתו לצורכי פרנסתו.

-          הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1600 ₪ או 30 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 60 ימים.

-          הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 14 יום.

ריצוי הפסילה נדחה עד 60 יום.

-          הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ז' שבט תשע"ח, 23 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.