1

בפני אישום בגין תאונת דרכים אשר התרחשה במעבר חצייה.

תוצאתה חבלה של ממש לקטינה. הקטינה אושפזה להשגחה בבית החולים ולאחר ארבעה ימים שוחררה לביתה מבלי שנזקקה לטיפול של ממש . בעקבות גישור, הוסכם כי מלוא חומר החקירה יונח בפני בית המשפט וגזר הדין יתבסס של הממצאים בתיק זה.

יודגש, כי מתחם הענישה נע בין 3 חודשים פסילה לבין 12 חודשי פסילה בצד עונשים נוספים.

בראש ובראשונה יש להפנות למפגע תעבורתי עליו עמד הבוחן במכתבו לרשויות כאשר בזמן התאונה התאפשרה חניה בשני צדי הדרך כך שתחילתו של המעבר הוסתרה מעיניי נהג המתקרב למקום. כמו כן, לבד מעדות הנאשמת עצמה אין בתיק ממצאים אובייקטיביים בגין צילומים או עדי ראייה.

יתרה מכך, הילדה הנפגעת הסתירה מאמה את העובדה שנפגעה על ידי רכב ואילו הנאשמת התעקשה לאתר את האם ולדווח לה שבתה נפגעה על ידי רכבה. כמו כן, עמדה על פינוי האם ובתה לבית החולים לצורכי בדיקה וטוב שכך עשתה!

כבר במעמד החקירה, ביקשה אם הנפגעת שלא להטיל עונש פסילה על הנאשמת.

בעבר, כתבתי מספר פעמים על כך שעמדת הנפגע ומשפחתו אינם חזות הכול. ניתן להתחשב התחשבות כלשהיא בעמדה זו - איך במקביל יש לזכור כי שיקולי הענישה אינם תמונת מראה של יחסי נפגע - פוגע. בצדם יש לשקול אינטרס הציבור ושאר שיקולי ענישה.

אשר לחומר החקירה, בתיק זה, לא היה ניתן לערוך שיחזור בהעדר נתונים בדבר מרחק חציה, כיוון חצייה מיקום אימפקט ונזקים ברכב כפי קביעת הבוחן המשטרתי.

2

מלכתחילה סברתי שיש לגזור על הנאשמת תקופת פסילה קצרה. דע עקא - שוכנעתי בקיום נסיבות אישיות מיוחדות המצדיקות לתת עדיפות לאינטרס השיקום. במובנו הרחב של מושג זה. למסקנה זו הגעתי לאחר שהונחו בפניי מסמכים ובכללם פרוטוקול דיון בתיק של פשע חמור. במסמכים אלו הוכיחו כי בנותיה של הנאשמת הינן קורבנות עבירה, אשר יש הכרח ברישיון נהיגת הנאשמת לצורך שיקומן!

יודגש, כי אף קצין המשטרה נמנע מלהורות על פסילת רישיון מנהלתית בתיק זה ונימוקיו תקפים!

בנסיבות אלו, הריני בדעה כי מטרת הענישה תושג אף אם אחרוג לקולא ממתחם הענישה .

סוף דבר:

קנס

הנני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 1500 ₪ או 30 ימי מאסר שתשא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 90 ימים.

שובר תשלום ישלח לכתובתה הרשומה של הנאשמת ו/או סנגורה.

פסילה על תנאי

הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על

תנאי למשך 3שנים.

התחייבות

רשמתי לפני התחייבות הנאשמת אשר נשמעה באוזני ביום 18.11.20.

הנאשמת התחייבה התחייבות כספית בסך 4000 ש"ח לפיה במשך 3 שנים לא תעבור עבירה של

נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה.

הריני נותנת תוקף להתחייבות זו מהיום מועד מתן גזר הדין.

זכות ערעור כחוק תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי בלוד.

ניתן היום, ט"ז טבת תשפ"א, 31 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.