1

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

הריני רואה בהסדר הטיעון מתחם ענישה ראוי.

מטעמי מדיניות משפטית ונוכח הלכת בית משפט העליון בעניין כיבוד הסדרי טיעון, אתן ידי להסדר.

בפניי הסדר טיעון מסגרת בו התביעה הגבילה טיעונה העונשי לפסילת החובה ואילו הסנגורית ביקשה שלא לפסול רישיון נהיגת הנאשמת כלל באשר המדובר בתאונה עצמית.

נתתי דעתי לכך שלנאשמת ותק נהיגה משנת 2013 ועברה נקי.

2

יש לקוות כי הודאתה באשמה, אכן מבטאת הפנמה מלאה של טעותה.

בנוסף, פציעתה של הנאשמת מהווה ענישה של ממש.

-          הנני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 1500 ₪ או 30 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 60 ימים.

-          הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ט"ז אדר א' תשע"ט, 21 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.