1

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של הנאשם.

הנאשם טוען כי לא קיבל את ההזמנה לדיון ולא ידע עליו ומבקש להקל בעונשו.

המאשימה מתנגדת לבקשה ומציינת כי במועד הדיון הראשון התייצב אביו של הנאשם, המועדים הנוספים נדחו בעקבות המצד ואילו למועד הדיון האחרון הוזמן הנאשם כנגד אך סרב לקבל את ההזמנה ולכן היא הודבקה על דלת ביתו.

דין הבקשה להידחות.

2

בתאריך הדיון הראשון (12.1.2020), התייצב אביו של הנאשם, ביקש לדחות את הדיון בשמו (בשל טענות בנוגע למצב רפואי), מסר כי הנאשם יפעל להסדרת ייצוג והתחייב להודיע לו על המועד החדש.

הדיונים שנקבעו לאחר מכן נדחו, בשל המצב, אך ההזמנות נשלחו לכתובתו של הנאשם וחזרו שתיהן (22.5.20 ו- 17.11.20), בציון כי הנאשם סרב לקבל את ההזמנות ולכן הם הודבקו על דלת ביתו.

כך גם ההודעה על הקנס שהוטל (5.12.20), אשר חזרה בציון "סרב לקבל, הודבק".

אין באמירתו הכללית וחסרת התימוכין של הנאשם כי לא ידע על הדיון ולא קיבל את ההזמנה כדי לסתור את חזקת המסירה.

זאת ועוד, הנאשם ידע על מועד הדיון הראשוני (או לפחות נחשב כמי שידע, שכן אביו התייצב), ולכן הייתה מוטלת עליו חובה פוזיטיבית לברר את מועדי הדיון הנדחים, או להתייצב אליהם.

הנאשם אף א מעלה טענות שיש בהן כדי ללמד על חשש לעיוות דין, לא לעניין האירוע עצמו ולא לעניין העונש.

אף אין מקום לשקול הקלה בעונשו של הנאשם. בהינתן שהעונש שהוטל על הנאשם זהה לפסילת המינימום הקבועה בפקודה והקנס שהוטל הוא זה הקבוע בצו התעבורה בגין מעבר באור אדום (קרי, קנס המינימום), ברי שאין בענישה שהוטלה על הנאשם כדי ללמד על עיוות דין.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ד' סיוון תשפ"א, 15 מאי 2021, בהעדר הצדדים.