1

1.         הנאשם הורשע בעבירות של אי מתן זכות קדימה לרכב הבא ממול ונהיגה בקלות ראש הגורמת חבלות של ממש. במועד הטיעונים לעונש נכח הנאשם בדיון והיה מיוצג על ידי סנגור. בגזר הדין שניתן ביום 6.12.15 הוטלה על הנאשם, בין היתר, פסילה בת 6 חודשים מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה תוך שניתנה לנאשם ארכה להפקדת רישיונו עד 1.2.16.

2.         כעת מגיש הנאשם בקשה שהוכתרה כך : " בקשה לקיזוז ימי פסילה ועיכוב ביצוע הפקדה לתקופה של כ- 4 חודשים". בבקשה טוען הנאשם כי נאמר לו שרישיונו יופקד עד תום ההליכים בתקופה בה קיימת פגרה בעבודתו, כך שעבודתו תיפגע כמה שפחות בעקבות הפסילה.

דיון

3.         לאחר עיון בבקשה ובתיק הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובה.

2

4.         ביום 12.8.15 הגיש הנאשם בקשה לפיה הוא מבקש להיפסל עד תום ההליכים נגדו. בהחלטה שניתנה באותו היום הובהר כי פסילה טרם גזר הדין יכולה תיתכן רק בגדר הסכמה של הצדדים. ככל שאין הסכמה כזו, רצונו של הנאשם למנוע מעצמו לנהוג יכול ולא יובא בחשבון לעניין מניין תקופת הפסילה. על כן, דין טענות הנאשם בעניין הצורך לקזז את ימי הפסילה שגזר על עצמו - להידחות.

            אשר לעיכוב ביצוע הפסילה. לנאשם ניתנה ארכה בת חודשיים לצורך התארגנות. לא הנאשם ולא סנגורו העלו כל טענה בעניין תקופת ההתארגנות שיש לאפשר לנאשם. כך או כך, לטעמי פרק זמן בן חודשיים הוא סביר ובכל מקרה, לאחר שבימ"ש סיים מלאכתו וקם מכיסאו, שוב אין מקום לשנות רכיב מרכיבי הענישה שהוטלו או לקבוע מועד אחר לתחילת ריצויו.

5.         הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ו, 25 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.