1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 13.12.18.

כנגד המבקש הוגש ביום 12.6.18 כתב אישום המייחס לו עבירות של סטייה מנתיב נסיעה, נהיגה בקלות ראש, והתנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה לגוף (לא חבלה של ממש).

ישיבת הקראה נקבעה ליום 13.12.18, אך המבקש לא התייצב לדיון, ונשפט בהיעדרו, ונדון לקנס כספי, פסילה על תנאי, ופסילה בפועל לתקופה של 3 חודשים.

2

בבקשה מיום 17.1.19 טען המבקש, כי לא הוזמן כדין ולא קבל לידיו הזמנה לדין; וכי בכביש היו כתמי שמן נוסף להיותו רטוב, כך שבנסיבות התאונה היתה בלתי נמנעת; כי מדובר בתאונה עצמית שתוצאותיה קלות; וכי המבקש הינו אח מוסמך במקצועו ורישיונו נחוץ לו לצורך פרנסתו. לבקשה צורף תצהיר המבקש.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה, כי המבקש הוזמן כדין לדיון, כי הענישה שהוטלה הינה ענישת מינימום, ואין בדחיית הבקשה כדי לגרום לעיוות דין.

ביום 27.2.19 התקיים בפני דיון בבקשה. ב"כ המבקש טען, כי אישור המסירה שהוצג - מוצג נ/2 - אינו תקין. ב"כ המשיבה טענה כי הזמנה לדיון נשלחה לכתובתו הרשומה של המבקש, ובאישור המסירה צוין כי נמסר לבן משפחה, וכי אין בבקשה שיקולים כבדי משקל לשינוי התוצאה.

על פי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש "אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושקלתי את מכלול הנסיבות, אני מוצאת לקבל את הבקשה.

אני סבורה, כי המבקש לא הוכיח סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון. מאישור המסירה שהוצג - נ/1 - עולה כי הזמנה לדיון נמסרה "בהעדר הנמען נמסר למי שגר עימו בבית ונראה כי מלאו לו 18 שנה" ונחתמה, ויש לראות בכך מסירה כדין. טענות המבקש כנגד אישור המסירה נטענו בעלמא וללא כל תימוכין ומבלי שנתמכו באסמכתא ממשית כלשהי.

עם זאת, לנוכח טענות המבקש בדבר נסיבות בלתי נמנעות של התאונה, ועל מנת שלא לגרום לעיוות דין למבקש, אני סבורה שיש לאפשר למבקש את יומו בבית המשפט.

לפיכך, מורה על ביטול פסק הדין שניתן בהיעדר המבקש ביום 13.12.18.

נקבע להקראה ליום 12.9.19 בשעה 09.00.

ההחלטה תומצא לצדדים.

3

ניתנה היום, כ"ב אדר א' תשע"ט, 27 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.