1

1.     בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 12.07.17 בהעדר. התביעה מתנגדת לבקשה.

2.     לאחר עיון בבקשה ובתגובה ולאחר עיון בתיק לא מצאתי שיש צידוק לקבוע דיון.

3.     הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, כשנה ממועד פסק הדין. אין הסבר המניח את הדעת לשיהוי.

4.     המבקשת הורשעה בהעדרה בעבירות של נהיגה בקלות ראש, גרימת תאונת דרכים, נהיגה כשברמזור אור אדום והתנהגות הגורמת נזק.

2

5.     למבקשת נשלחה הזמנה לדיון בדואר רשום ובתיק אישור מסירה שחזר בציון "איש לא נמצא בבית. הודבק על דלת דירתו". הדבקת הזמנה על דלת המגורים מהווה מסירה כדין.

6.     בבקשה דנן, המבקשת טוענת, כי לא קיבלה הזמנה לדיון. בהינתן אישור המסירה בתיק ומשהמבקשת טוענת טענה כללית על אי קבלת דבר הדואר - לא עמדה בנטל להפרכת החזקה.

[ לענין חזקת המסירה עיין רע"פ 3698/17 יוסופוב נ' מדינת ישראל (7.5.17)ו רע"פ 3202/16 בן נחום נ' מדינת ישראל (18.5.16), 28.11.13). בית המשפט העליון חזר שם על ההלכה לעניין תחולת חזקת המסירה גם על עבירות המוגדרות הזמנה לדין].

7.     משהמבקשת לא התייצבה לדיון שהתקיים בעניינה, היא נשפטה בהעדר כדין שכן אי התייצבות, רואים אותה כהודיה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר.

8.     המבקשת לא הצביעה על הגנה כלשהי לגופו של עניין.

9.     הבקשה לא הוגשה בהתאם לכללי הגשת בקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר הקבועים בסעיף 130 לחסד"פ , רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , וע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18) ודי בכך כדי להביא לדחייתה.

10. אין עיוות דין, העונש שנגזר על המבקשת הולם את חומרת העבירות.

11. אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ח, 02 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.