1

לאחר עיון בבקשה בתגובה וכן בנספחים שצורפו, ראיתי לדחותה ממספר טעמים:

הפנייה לבית המשפט נעשית בחלוף למעלה משנה מעת מתן פס"ד. לתיק בית המשפט נסרק (טרם הדיון) אישור מסירה חתום -על פיו דבר הדואר הנושא את תאריך הדיון- נמסר לנמען הרשום ונחתם על ידו. אעיר בעניין זה כי אין די בעובדה כי הנאשם טוען כי הוא אינו שחתום על המסמך, או שבכוונתו להגיש תלונה בעניין זה, כדי לשלול בנסיבות דנן את "חזקת המסירה". עיון באישור מלמד כי הוא נושא את כתובתו ופרטיו של הנמען, שמו וחתימתו. בניגוד לנטען, במסגרת הליכים המתקיימים בבית המשפט לתעבורה ניתן היה לדון את הנאשם בהעדרו, ודאי בנסיבות בהן לא מוטל עליו רכיב של מאסר במסגרת גזר הדין.

2

אוסיף, כי הנאשם מאשר בתצהירו כי במהלך חודש ינואר 2020 נודע לו אודות הקנס והוא אף נשא בתשלום שהוטל עליו במסגרת פס"ד, אלא שנציגת השירות, כך לדבריו, לא מסרה לו דבר אודות פס"ד שניתן בהעדרו. בנסיבות אותן תיאר הנאשם, מחובתו היה לבדוק, טרם תשלום הדוח, מדוע הוטל עליו הקנס מלכתחילה ובמסגרת איזה הליך, ומשלא עשה כן האחריות הינה עליו.

טעם נוסף בדחיית הבקשה נעוץ בעובדה כי היא נעדרת הנמקה אודות טעם לביטולו של פס"ד מחמת עיוות דין. בהתאם להלכה יש לבסס עילה זו בראיות ממשיות שבכוחן לשנות התוצאה.

בנסיבות אלו נדון הנאשם לעונשים המצויים במתחם העונש ההולם שהינו החל מ-3 חודשי פסילה בפועל (פסילת המינימום), פסילה על תנאי וקנס כספי.

נוכח כל האמור הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, הרישיון יופקד במזכירות בית המשפט עד ליום 3.12.2020.

ככל והקנס שולם הנאשם פטור מתשלום, שאם לא כן יישא הנאשם בתשלום הקנס המקורי עד ליום 3.12.2020.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ' תשרי תשפ"א, 08 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.