1

1.     בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר נאשם ביום 09.05.18, כדין. התביעה מתנגדת לבקשה.

2.     המדובר בכתב אישום בגין עבירות של אי מתן זכות קדימה בפניה שמאלה, התנהגות הגורמת נזק וחבלה ונהיגה בחוסר זהירות.

3.     המבקש זומן כדין (קיים אישור מסירה בתיק) ולא התייצב לדיון, על כן נשפט בהעדר.

4.     בבקשה מאשר המבקש כי אמו הקשישה קבלה את ההזמנה אך כיון שאינה מתמצאת בענייניו "לא מסרה לו את הניירת בעניין זה".

אין בטענה האמורה כדי להצדיק את אי ההתייצבות גם אם מדובר באי הבנה. קבלת טענה מעין זו יש בה כדי לאיין את תכליתו של סעיף 240(א)(1) (עיין: רע"פ 2673/11 מיטל זימנר נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 12.4.11).

2

5.   אי התייצבות, רואים אותה, כהודיה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר    הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט      בהעדר [עיין: רע"פ 2584/09 אהרון בהרי נ' מ"י, כב' הש' א. א. לוי, 26.3.09, רע"פ 206/10 ג'אבר אל שייך נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 5.10.10].

6.   מעבר לאמור, המבקש לא פרט טענות הגנה לגופו של עניין, והסתפק באמירה כללית כי

"אינו אשם".

7.   הבקשה אינה עומדת בכללים להגשת בקשה לבטול פס"ד שניתן בהעדר הקבועים בסעיף

130 לחסד"פ , רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18), ודי בכך כדי להורות על דחייתה.

8.   העונש שהוטל הולם את חומרת העבירות.

9.   אין עיוות דין.

10. הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ט אב תשע"ח, 10 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.