בפני

כבוד השופטת בכירה אטליא וישקין

מאשימה

מדינת ישראל

נגד

נאשמים

יוסף רזיאל

גזר דין

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

הריני רואה בהסדר הטיעון מתחם ענישה ראוי.

שעה שמדובר בתאונה שהתרחשה בשעת דמדומים על השחזור להיערך בתנאי ראות דומים, בתיק בוצע שחזור, אולם שדה הראיה לא נבדק בהתייחס לאמור לעיל וכן ללא התייחסות למצב תאורת הרחוב.

בבואי לגזור הדין לנגד עיניי העובדה כי הודאת הנאשם באשמה חסכה הטרחת הולכת הרגל לעדות (הולכת הרגל הייתה בת 73 בזמן התאונה).

לזכותו של הנאשם עבר תעבורתי ללא רבב במרוצת למעלה מ-25 שנות נהיגה.

למרבה המזל הולכת הרגל שוחררה בו ביום מביה"ח ונזקק לטיפול שמרני בלבד.

נתתי דעתי לפסיקה אשר צורפה, ברם אציין כי מדובר בנסיבות שונות ותוצאה נזקית שונה ובוותק נהיגה שונה, לעולם הענישה היא אינדווידואלית.

מטעמי מדיניות משפטית ונוכח הלכת בית משפט העליון בעניין כיבוד הסדרי טיעון, אתן ידי להסדר.

-          הנני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 1800 ₪ או 100 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 60 ימים.

-          הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 150 יום.

ריצוי הפסילה נדחה עד 60 יום.

-          הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 2 שנים.

-          המזכירות תשלח גזר הדין לצדדים.

זכות ערעור כחוק.