1

 

 

 

נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד וסים בדר

מטעם הנאשם: בעצמו, ע"י ב"כ עו"ד דהאמשה

 

גזר דין

 

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה של נהיגה ברשלנות, עבירה לפי סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה - התשכ"א - 1961, (להלן: "פקודת התעבורה"), עבירה של התנהגות הגורמת נזק, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, עבירה של אי מתן זכות קדימה במעבר חצייה, לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, גרימת חבלות של ממש לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

2.         כעולה מכתב האישום, בתאריך 13.5.2013 בסביבות השעה 16:45, נהג הנאשם ברכב פרטי מספר רישוי 6052610 ונסע ברחוב אלחדיף בטבריה.

הנאשם נהג ברשלנות ובקלות ראש ובהגיעו סמוך לבית מס' 13, לא נתן הנאשם זכות קדימה להולך הרגל במעבר החצייה ופגע עם רכבו בהולך הרגל ז ל, אשר חצה את הכביש במעבר החציה מימין לשמאל כיוון נסיעת הרכב, (להלן: "התאונה").

2

3.         כתוצאה מהתאונה נפגע הולך הרגל חבלות של ממש, (שני שברים גולגולתיים, קווים משמאל - שברים בקלוי קולה וסקפולה משמאל - שברים בצלעות 2, 3 ו- 4, קונטוזיה ריאתית - שבר בפיבולה וטיביה שמאל.

 

תסקירי שירות מבחן

4.         בעניינו של נאשם זה, הוגש תסקיר ראשון ביום 30.11.2015, (להלן: "תסקיר ראשון"), בנוסף לתסקיר הראשון הוגש בעניינו תסקיר משלים נוסף ביום 14.12.2015 (להלן: "תסקיר משלים").

א.        רקע אישי ומשפחתי, הנאשם, בן 72, תושב קיבוץ בית קשת, יליד ארגנטינה, עלה ארצה בהיותו כבן 39, נשוי ואב לשלוש בנות וסב לנכדים. הנאשם בעל השכלה של 18 שנות לימוד מתוכן, 12 שנות תיכון ו- 6 שנות לימוד הנדסה, אותם סיים בארץ מוצאו. לדברי הנאשם הוא שירת בצה"ל במשך מספר חודשים ובהמשך שירות מילואים במשך 4 שנים. במהלך השנים ועד היום הוא עובד כמהנדס אזרחי, בעל משרד עצמאי הממוקם בקיבוץ בית קשת.

 

ב.         היסטוריה עבריינית והעבירה הנוכחית, הנאשם נעדר עבר פלילי, בתחום התעבורתי, לנאשם רישיון נהיגה משנת 1982, לחובתו של הנאשם 20 הרשעות קודמות.

 

ג.         הנאשם, בהתייחסותו למעורבותו בעבירות נשוא התיק הנדון, טען בפני שירות המבחן כי במהלך נסיעתו לאחר עצירה ברמזור, הנפגע חצה את הכביש לאחר שהגיע לאמצע הכביש עשה צעד אחורה ואז הוא פגע בו ברכבו. מסר בפני שירות המבחן כי הוא חש צער כלפי נפגע העבירה ויחד עם זאת הינו חש שאינו אשם.

 

ד.         שרות המבחן התרשם, כי הנאשם הינו אדם מבוגר שכיום הוא נראה מבוגר מכפי גילו, תיפקד לאורך השנים באופן פרודוקטיבי ופעיל במישורי חייו השונים, מתנהל ומגיב באיטיות לסביבתו, אולם ניכר כי הוא צלול ומפוקח בהכרתו.

3

הנאשם הציג בפני שירות המבחן אישורים רפואיים המעידים על כך כי הוא סובל ממספר בעיות בריאותיות, ביניהן סוכרת, יתר לחץ דם ומסר כי הוא מטופל תרופתית ובעבר התגלה בראשו גידול שפיר אשר הוצא, ובמהלך הוצאתו נפגע עצב שהוביל לשיתוק בחצי מפניו, השיתוק בולט לעין ומתאפיין בעיוות קל בפניו, בעין שאינה נעצמת.

 

ה.        המלצת שרות המבחן, נבחנה אפשרות לביצוע עבודות לתועלת הציבור ע"י הנאשם, אולם שירות המבחן התרשם כי בשל גילו, מצבו הבריאותי והתנהלותו יתקשה בביצוע השעות, כמו כן, שלל הנאשם בפני שירות המבחן אפשרות לביצוע צו של"צ וזאת מאחר והוא עסוק בעבודתו ויתקשה בניידות מחוץ לקיבוץ מגוריו. לכן, שירות המבחן העריך כי הנאשם יתקשה לרצות עונש של עבודות שירות. לאור האמור, שירות המבחן המליץ שלא למצות עם הנאשם את הדין ולהטיל עליו עונשי פסילה, מאסר מותנה, קנס, פיצוי לנפגע העבירה והתחייבות.

 

התסקיר המשלים:  

מהתסקיר המשלים עולה כי הנאשם נפגש עם שירות המבחן פעם נוספת ביום 30.11.2015 והוא לקח אחריות על מעשיו, הביע חרטה ואימפתיה כלפי נפגע העבירה, בנוסף, תיאר בפני שירות המבחן תחושת עייפות וייאוש מההליך המשפטי אשר לדבריו נמשך תקופה ארוכה מדי וביטא רצון לסיימו ולקבל עליו את הדין.

שירות המבחן שוב המליץ לאור התנהלותו ומצבו הבריאותי, להטיל עליו עונש פסילה, מאסר מותנה, קנס, התחייבות ופיצוי לנפגע העבירה.

 

טענות הצדדים לעונש:

5. התובע טען לעונש: התובע ציין כי הערך החברתי שנפגע הינו ביטחונם של הולכי הרגל ושלום גופם של משתמשי הדרך שאין ספק כי במקרה הזה הפגיעה בערך זה קשה הן לאור התוצאות והן בעובדה שמדובר במעבר חצייה. הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות, אמנם ההוכחות לא נשמעו עד תום, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום של אי מתן זכות קדימה, נהיגה ברשלנות וחבלה של ממש.

הנאשם פגע בהולך רגל אשר חצה את הכביש במעבר החצייה וגרם לו לחבלות קשות.

בתי המשפט נדרשים להילחם בתאונות הדרכים ובין היתר ע"י הפעלת ענישה משמעותית ומרתיעה, כמובן כל מקרה לגופו. הרשלנות והתוצאה בתיק זה הינה תוצאה קשה. הנאשם נוהג משנת 1982 ולחובתו 20 הרשעות קודמות, הרשעתו האחרונה הינה משנת 2012.

התובע סבור שמתחם העונש ההולם לעבירות אשר בוצעו נע בין מאסר קצר של מספר חודשים שיכול וירוצה בעבודות שירות לבין מאסר בפועל של ממש מאחורי סורג ובריח.

4

רמת הענישה בתאונות דרכים שתוצאותיה קשות הינה כפי שציינתי נע בין פסילה ארוכה ביותר לרבות מאסר בפועל, התובע טוען לעונש של עבודות שירות. התובע הפנה לפסיקה התומכת את טיעוניו.

עוד נטען, לאור התוצאות הקשות מידת הרשלנות הגבוהה, ביקש להטיל עונש מאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שירות, פסילה לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס, וכן פיצוי לנפגע העבירה.

6. טענות הסנגור: הנאשם הודה וחסך ך זמן שיפוטי יקר, עצם הודאת הנאשם מעידה על קבלת אחריות והבעת חרטה וצער. הנאשם בן 72 כיום, מהנדס במקצועו, בעל השכלה אקדמאית, מצבו הרפואי איננו בין הטובים, כמפורט בתסקיר. לא לפני זמן עבר אירוע אשר גרם לו שיתוק חלקי בפנים. כפי שעולה מהתסקיר, הנאשם ידוע בתרומתו לקהילה לרבות במכון לגמילה "מלכישוע". הנאשם מעולם לא היה מעורב בתאונה כלשהי, עברו התעבורתי מעיד על כך שמדובר בנהג זהיר ורוב עברו ככולו הינו טכני שאין בו עבירות קשות כלל וכלל, זוהי מעידתו הראשונה בתאונת דרכים. במקרה זה רשלנותו התורמת המשמעותית של הנפגע ותנאי הדרך ותנאי מזג האוויר באותו יום היוו גורמים משמעותיים להתרחשות התאונה ולכן חלקו של הנאשם הינו מזערי ביותר ובכן גם נסיבות התאונה. מיום קרות התאונה חלפו לה 3 שנים, הנאשם מכוח מחויבותו עפ"י דין, התייצב מעל ל- 20 ישיבות, נגרמה לו טרחה רבה, עצם ניהול ההליך המשפטי השיג את מטרתו.

אירוע התאונה מלווה את הנאשם באופן כמעט קבוע, יש לראות את הצד הרגשי הזה כאות משמעותית לקבלת האחריות במקרה שלנו.

הסנגור הפנה לפסיקה רלוונטית התומכת בטיעוניו. הסנגור טוען ומבקש כי בית המשפט יתחשב בנסיבות התאונה ובנסיבות האישיות של הנאשם. עוד נטען כי , הנאשם היה פסול מנהלית למשך 60 יום, והפנה לסיכום אשפוז של נפגע העבירה ממנו עולה מפורשות שאין לשלול רקע מחלות קשות בעבר וחשד לפרקינסון של הנפגע עצמו.

 

הנאשם: ציין כי הוא לוקח אחריות כפי שאמר כבר בעבר, הביע צער על האירוע ובקשת סליחה, ביקש את רחמיו של בית המשפט.

 

דיון ומסקנות

5

7.         לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי המקרה דנן הינו אחד מאותם מקרים חריגים שבהם יש להתחשב בנסיבותיו האישיות המיוחדות של הנאשם, תסקיר שירות המבחן, לקיחת אחריות למעשיו, הודאתו וחרטתו, כל זאת מבלי לחרוג ממתחם העונש ההולם.

 

8.         בעפ 8641/12 - מוחמד סעד נ' מדינת ישראל, תק-על עפ 8678/12(3), 4312(05/08/2013), (להלן: "עניין סעד"), סקר בית המשפט העליון בפירוט את שלבי גזירת הדין על פי תיקון 113 לחוק העונשין העוסק בהבניית שיקול הדעת השיפוטי בגזירת הדין. בעניין סעד, כבוד השופט נ' סולברג, פירט, הסביר, רשם והדגים את הדרך והשלבים בבניית גזר הדין לאור תיקון 113 לחוק העונשין, הדברים באו לידי ביטויי בעניין סעד:

6

"בתיקון 113 קבע המחוקק מנגנון תלת-שלבי לגזירת העונש. בשלב הראשון - המקדמי, נדרש בית המשפט לבדוק האם הנאשם שלפניו הורשע בכמה עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. במידה ומדובר בכמה עבירות, על בית המשפט לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים. אם מדובר באירוע אחד, ימשיך בית המשפט 'כרגיל', אל שני השלבים הבאים (קרי, יקבע מתחם ענישה לאירוע כולו ויגזור עונש כולל לכל העבירות הקשורות לאותו אירוע (סעיף 40יג(א) לחוק העונשין)). לעומת זאת, במידה ובית המשפט מצא כי בעבירות שבהן הורשע הנאשם מדובר בכמה אירועים, יקבע עונש הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן יוכל לגזור עונש נפרד לכל אירוע (בד בבד עם קביעה האם ירוצו העונשים בחופף או במצטבר), או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף 40יג(ב) לחוק העונשין); בעקבות המסקנה שהתקבלה בשלב הראשון ימשיך בית המשפט לשני השלבים הבאים: בשלב השני קובע בית המשפט מתחם ענישה ראוי בהתחשב בעבירה ובנסיבות הקשורות בביצועה; ובשלב השלישי נבחנות הנסיבות שאינן קשורות לעבירה, ובהתחשב בהן גוזר בית המשפט על הנאשם עונש המצוי במתחם הענישה שנקבע בשלב השני (אלא אם מתקיים אחד משני חריגים שיפורטו להלן). כאן המקום לציין כי הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה הנבחנות בעת קביעת מתחם הענישה (כמפורט בסעיף 40ט לחוק העונשין), והנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה הנבחנות בגזירת העונש (כמפורט בסעיף40יא לחוק העונשין) אינן רשימה סגורה, ואין בנסיבות שציין המחוקק ופֵרטן במפורש, כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לשקול נסיבות נוספות (סעיף 40יב לחוק העונשין)."

 

שלב ראשון- ריבוי עבירות או עבירה אחת

9.         הנאשם הורשע במספר עבירות, אולם עיון בעובדות כתב האישום מעלה כי מדובר בעבירות המהוות אירוע אחד, מקרה זה מכונה בתיקון 113 לחוק "ריבוי עבירות" ולגביו נקבע כך בסעיף 40יג(א) לחוק העונשין:

"הרשיע בית המשפט נאשם במספר עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לאירוע כולו, ויגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע".

משכך, אמשיך לבחינת השלב השני, במסגרתו אקבע מתחם עונש הולם לאירוע כולו.

 

שלב שני- קביעת מתחם העונש ההולם

10.       בעת קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין), יש לבדוק את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מהעבירה, את מדיניות הענישה הנהוגה ואת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה:

"בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה, ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף40ט".

 

קביעת מתחם העונש ההולם:

11.       בעת קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג לחוק העונשין), יש לבדוק את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מהעבירה, את מדיניות הענישה הנהוגה ואת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. ראהפירוט שלבי הבחינה בפסק דינו המפורט של בית המשפט העליון מפי כבוד השופט סולברג ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 5.08.2013).

הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו:

7

12.       דומני כי אין חולק בדבר החומרה המאפיינת מעשיו של הנאשם, נהיגה ברשלנות, אי מתן זכות קדימה במעבר חצייה וגרימת חבלות של ממש, אשר כתוצאה ממנה נגרמו לנפגע חבלות של ממש.

13. במקרה דנן, הערך חברתי אשר נפגע הינו פגיעה ביטחונם של הולכי הרגל ושלום גופם של משתמשי הדרך ובמיוחד הולכי הרגל הרואים את מעבר החציה כמקום מוגן לחציית הכביש.

14. על תכלית החוק והערכים המוגנים על-פיו ניתן ללמוד מהפסיקה העניפה. תאונות הדרכים גובות מאות הרוגים ואלפי פצועים מדי שנה ועל מערכת המשפט לקחת חלק במלחמת החורמה כנגדן, זאת בדרך של ענישה הולמת.

ראה לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון בע"פ 7434/04 חוסאם אבו אלקיעאן נגד מדינת ישראל (פורסם ביום 23.02.2005):

"ריבוי עבירות התעבורה והקטל בכבישים מחייב מדיניות ענישה מחמירה וזאת על מנת להילחם בנגע זה של תאונות הדרכים אשר גובה קורבנות רבים מזה זמן רב בכבישי הארץ".

אין להקל ראש עם התנהגותו הרשלנית של הנאשם, לאור תוצאותיה של התאונה, הגם שאין מדובר בתאונה קטלנית, אשר גרמה למותו של אדם.

ראה לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון ברע"פ 2564/12 יחיאל קרני נגד מדינת ישראל (פורסם ביום 24.06.2012):

"לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן".

15. בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי הייתה פגיעה משמעותית בערך המוגן, כאשר הנאשם נהג את רכבו ברשלנות ולאור התוצאה כי נגרמו חבלות של ממש להולך הרגל.

 

מדיניות הענישה הנוהגת:

16. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת, מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים המורשעים בעבירות של נהיגה ברשלנות, התנהגות הגורמת, אי מתן זכות קדימה במעבר חצייה וגרימת חבלות של ממש עונשים שונים, מאסר על תנאי ועד למאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שירות, ביחס למידת הרשלנות ולתוצאותיה החמורות של התאונה. באשר לרכיב הפסילה בפועל נעה בין 5 חודשי פסילה ועד 24 חודשי פסילה, מתחם הקנס ינוע בין 1,500 ₪ עד 5,000 ₪.

8

17. מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות בהן הורשע הנאשם בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב, כמפורט להלן:

·                    בתיק עפ"ת (נצ') 15665-07-14 לב נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, ניתן ביום 06/10/14, סגן הנשיא כבוד השופט ד"ר אברהם אברהם (כתוארו אז): מעובדות כתב האישום עולה כי, המערער נהג במכוניתו בכביש צומת־ישי־המוביל, לא שמר מרחק מספיק מן המכונית שלפניו, והתנגש בה. מלבד הנזק לרכוש נפגעו כתוצאה מן התאונה שלושה מנוסעי המכונית בה נהג המערער, כמו גם שלושה מן הנוסעים במכונית שנסעה לפני זו של המערער. למערער יוחסו עבירות של נהיגה בקלות ראש, אי־שמירת מרחק, התנהגות הגורמת נזק, וגרימת חבלות של ממש. הערעור התקבל ועונש המאסר בפועל אשר הושת על המערער בוטל, על הנאשם הוטלו העונשים הבאים: עונש של מאסר מותנה של 6 חודשים, פסילת רישיון הנהיגה למשך שנתיים ושאר חלקי גזר הדין נותרו בעינם.

·                    בתיק ת"ד(י-ם) 3461-06-12 מדינת ישראל נ' מלכה אינדיק, פורסם בנבו, ניתן ביום 16/10/12, כבוד השופט אברהם טננבאום: כתב האישום הוגש בגין סטייה מנתיב וחבלה של ממש (תפרים למעורב ושברים ברגליים לנאשמת, שנקבעו לה 29% נכות במל"ל). הוצג הסדר טיעון ובו 4 חודשי פסילה על תנאי ל-3 שנים, וקנס. ביהמ"ש בצעד חריג, לא הסכים לכבד את הסדר הטיעון למרות הסכמת התביעה שלא להטיל פסילה בפועל על הנאשמת (נוכח פציעתה הקשה) וגזר על הנאשמת - 3 חודשי פסילה בפועל, חודשיים פסילה על תנאי למשך שנתיים וקנס בשיעור 1200 ₪.

·                    בתיק ת"ד (פ"ת) 12852-12-10 מדינת ישראל נ' יעקב אלבחרי, פורסם בנבו, ניתן ביום 24/12/12, כבוד השופטת רות רז: כתב האישום הוגש בדין פגיעה בהולך רגל על גבי מעבר חצייה, נהיגה בקלות ראש וחבלה של ממש (חתכים ברגליים, ניתוח ואשפוז). בהכרעת הדין לאחר ניהול הוכחות נקבעה רשלנות תורמת של הולך הרגל, ולעונש גזר ביהמ"ש - 4 חודשי פסילה בפועל, 3 ח' פסילה על תנאי ל-3 שנים וקנס בשיעור 1500 ₪.

 

·                    בתיק ת"דתד (פ"ת) 3922-01-11       מדינת ישראל נ' ברק אריק פוקס, פורסם בנבו, ניתן ביום 02/07/12, כבוד השופטת רות רז: כתב האישום הוגש בגין ת"ד ברשלנות גבוהה תוך סטייה מנתיב, חציית קו הפרדה רצוף אי ציות לתמרור אזהרה ונהיגה בקלות ראש, הכל תוך גרם חבלה של ממש לנהג הרכב המעורב (שברים ברגל וניתוח). ביהמ"ש גזר - 11 חודשי פסילה בפועל, 4 ח' פע"ת ל-3 שנים וקנס בגובה 1800 ₪.

 

9

·                    בתיק ת"ד (ת"א) 946-01-12 מדינת ישראל נ' דורית זיס, פורסם בנבו, ניתן ביום 13/12/12, כבוד השופט דן סעדון: כתב האישום הוגש בגין פגיעה בהולך רגל על מעבר חצייה. נגרמה חבלה של ממש קשה (חבלת ראש, דימום תוך גולגלתי, אבדן הכרה ואישפוז). התביעה עתרה לפסילה ארוכה לשנים והסתמכה על פרשת "בן זויה" ו"קנר" בדומה לטיעוני התובעת בפני. ביהמ"ש ניתח את -הפגיעה החמורה מול נסיבות התאונה ונסיבות הנאשם וגזר- 5 חודשי פסילה, 7 חודשי פע"ת וקנס בגובה 2000 ₪.

 

·                    בתיק ת"ד (חיפה) 252-08-10 מדינת ישראל נ' תאופיק סלמאן, פורסם בנבו, ניתן ביום 11/03/12, כבוד השופט שלמה בנג'ו: כתב האישום בגין סטייה, נסיעה לאחור, חציית שטח הפרדה וקלות ראש. נגרמו חבלות של ממש למעורב (שברים ב-4 צלעות, קונטוזיה ריאתית, שבר באגן. הנפגע נותח לשחזור וקיבוע השבר ואושפז). הנאשם, שוטר מצטיין, אב ל-7 ילדים, עברו התעבורתי תקין, ומדובר בתאונה מבצעית עת היה בדרכו עם ניידת לאירוע פלילי. ביהמ"ש עמד על המשקל הראוי שיש לתת לנסיבות אישיות של הנאשם גם בתאונות שתוצאתן חבלה קשה מאד, וגזר על הנאשם - 6חודשי פסילה בפועל, 3 חודשי פע"ת ל-3 שנים, התחייבות בסך 7500 ש"ח שלא לעבור העבירות ל- 3 שנים וקנס בגובה 1500 ₪.

 

·                    בתיק ת"ד (ת"א) 5924-08-10 מדינת ישראל נ' נתנאל דנוך, נפורסם בנבו, ניתן ביום 28/02/11, כבוד השופטת שרית קריספין-אברהם: כתב האישום הוגש בגין פגיעה בהולך רגל על מעבר חצייה ונהיגה בקלות ראש, תוך גרם חבלה של ממש (שבר במרפק). לנאשם עבר תעבורתי מכביד (נוהג משנת 2002 ולחובתו 15 הרשעות קודמות). למרות זאת, בהסדר טיעון שהציגה עתרה התביעה ל- 4 חודשי פסילה בפועל, פע"ת וקנס. ביהמ"ש כיבד ההסדר תוך שהוא מציין כי "הסדר הטיעון מקל במידה מסוימת עם הנאשם, אולם לא במידה שתמנע מביהמ"ש לאמצו".

 

·                    בתיק ת"ד (ת"א) 116-08-13 מדינת ישראל נ' מוטולה, פורסם בנבו, ניתן ביום02/12/14, בפני כבוד השופט ישראל ויטלסון: כתב האישום הוגש בגין העבירות הבאות:

א. אי ציות לתמרור 302, וגרם חבלה של ממש- עבירה על תקנה 64 (ד)לתקנות התעבורה

התשכ"א 1961 , בקשר עם סעיף 38(3)לפקודת התעבורה( נוסח חדש), התשכ"א 1961.

ב. נהיגה בקלות ראש וגרם חבלה של ממש- עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(3)לפקודת התעבורה( נוסח חדש), התשכ"א 1961.

ג. גרימת נזק- עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

10

על פי עובדות כתב האישום, נהג הנאשם בתל אביב מכיוון דרום לצפון, בצומת לפני רחוב בוגרשוב מצוי תמרור 302 ( עצור ותן זכות קדימה), בקלות ראש, לא נתן תשומת לב לנעשה בדרך, נכנס לצומת , חסם את דרכו של אופנוע שהגיע מימין, וגרם להתנגשות בין שני כלי הרכב. בהמשך למתואר התנגש רוכב האופנוע בעמוד חשמל שהיה מוצב במקום. כתוצאה מהתאונה נחבל הרוכב חבלות של ממש, אושפז בבית חולים לתקופה ממושכת, כשהוא סובל משברים בצלעות, במפרקים, בעצם הבריח, בגפיים תחתונות, נותח מספר פעמים, ורגלו הימנית נכרתה מעל הברך. כמו כן ניזוקו כלי הרכב המעורבים. על הנאשם הוטלו העונשים הבאים: שלושה חודשי מאסר, לריצוי בדרך של עבודות שירות. שישה חודשי מאסר והמאסר הוא על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה לפי סעיף 62(2) שגרמה לחבלה לאדם. קנס בסך 3000 ₪. פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של אחד עשר חודשים בפועל. פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שישה חודשים וזאת על תנאי למך שלוש שנים.

·                    בתיק תד (אשדוד) 8402-06-15 - מדינת ישראל נ' יצחק טורזמן, פורסם בתקדין, ניתן ביום 20/10/2015: הנאשם הורשע בכך שנהג ברשלנות כאשר שפנה ימינה בכיכר ולא אפשר להולכת רגל, אשר חצתה בסמוך למעבר החצייה, לסיים החצייה ופגע בה עם רכבו. כתוצאה מהתאונה נפגעה הולכת הרגל חבלות של ממש ונגרם לה שבר בעמוד השדרה. הנאשם הורשע בעבריות של גרימת תאונת דרכים, נזק וחבלה, כמו כן נהיגה רשלנית שגרמה לחבלות של ממש ואי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה. על הנאשם הוטל קנס בסך 800 ₪, או 8 ימי מאסר תמורתו, פסילה בפועל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים ופסילה על תנאי מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים.

·                    בתיק תד (חיפה) 134-08-10 מדינת ישראל נ' שמעון דהן, פורסם בתקדין, ניתן ביום 6/01/2012: בימ"ש השלום לתעבורה בחיפה גזר על הנאשם, אשר הורשע עפ"י הודאתו בעבירות סטייה מנתיב נסיעה, נהיגה רשלנית, התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלות של ממש לגוף, נהיגה במהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך והמקום ונהיגה ברכב לא תקין, את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר בפועל; 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ; 48 חודשי פסילה בפועל מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה וקנס בסך 1500 ש"ח.

·                    עפ"ת 47632-02-14 עומר מכלוף נגד מדינת ישראל, פורסם בנבו, ניתן ביום 06/03/14,

בו נגרמה למעורבת חבלה של ממש בדמות שבר ברגל ובירך שהצריכו ניתוח וקיבוע ונגזרו 5 חודשי פסילה (הערעור נדון ונדחה ביחס לרכיב הפיצוי הכספי שנפסק למעורבת).

 

הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה:

11

18.       בבואנו לבחון את הנסיבות המפורטות בסעיף 40ט מתבקש בית המשפט לבחון ולהתחשב , "בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, המפורטות להלן, ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר שהן משפיעות על חומרת מעשה העבירה ועל אשמו של הנאשם." בשלב זה אין מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, אולם על מתחם הענישה להיות מותאם באופן ספציפי לנסיבות ביצועה של העבירה ולמידת אשמתו של הנאשם. ראה לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון בע"פ 1323/13 רך חסן ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 05.06.13) (להלן פרשת חסן):

"בשלב זה איננו מתחשבים בנסיבותיו האישיות של הנאשם, היינו נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (ראו סעיף 40יא), דוגמת נסיבות חייו של הנאשם, הפגיעה שתיגרם לו ולמשפחתו כתוצאה מהעונש, מאמציו לחזור למוטב ועברו הפלילי או היעדרו. אולם אין בכך כדי לגרוע מהצביון האינדיבידואלי שהעניק המחוקק לשלב עיצוב המתחם, אשר בא לידי ביטוי בהוראה להתחשב בסוג העבירה בנסיבות המסוימות שבהן היא בוצעה (למשל: קיומו של תכנון מוקדם, נזק בכוח ובפועל, מידת אכזריות כלפי הקורבן וכו'), ותוך התייחסות למידת האשם של הנאשם המסוים שלפנינו (למשל: הסיבות שהובילוהו לבצע את העבירה, חלקו היחסי בביצועה, יכולתו להימנע מהמעשה, מצוקתו הנפשית עקב התעללות מצד קורבן העבירה וכו')".

ואין מדובר ברשימה סגורה, ראה דברי כבוד השופט נ' סולברג בעניין סעד.

א. הנזק שנגרם מביצוע העבירה; כאמור, כתוצאה מהתאונה נפגע הולך הרגל ונחבל חבלות של ממש המפורטות בדו"ח הרפואי. אין ספק כי ההליך הטיפולי ושיקום מחבלות אלו דורש מאמץ רב, על אחת כמה וכמה כאשר גילו של הולך הרגל מבוגר וההליך הטיפולי והשיקומי מורכב יותר על כל היבטיו, במיוחד לאור מצבו הרפואי עובר לתאונה.

ב. יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה ומידת השליטה שלו על מעשהו, סבורני כי במידה והנאשם היה נותן תשומת לב רבה יותר ומישנה זהירות בעודו נוהג את רכבו בשטח בנוי ומגיע למעבר חציה - היה בכוחו למנוע תאונה זו על תוצאותיה.

12

19.       בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), לאחר ששקלתי ובחנתי נסיבות המקרה, הנאשם נהג ברשלנות לא נתן זכות קדימה במעבר חצייה וגרם לחבלות של ממש לנפגע כהולך רגל במעבר חצייה. מצאתי כי רכיב הרשלנות של הנאשם נמצא לעניות דעתי במדרג הבינוני .

20.       אציין כי אין זה מן הנמנע כלל, שלאותה עבירה יהיו כמה מתחמי ענישה שונים הנגזרים מן הנסיבות הספציפיות שבהן נעברה. אולם גם זאת יש לעשות במידה, כדבריו של כבוד השופט ג'ובראן בע"פ 7655/12 פייסל נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (לא פורסם ניתן ביום 4.4.2013)):

"כמוסכם על הכל, נקודת המוצא לבחינת העונש ההולם דבר עבירה הוא בקביעת מתחם הענישה הראוי לעבירה בנסיבותיה (ובכללן מידת האשם של מבצע העבירה). ברי, כי אין משמעות הדבר שבכל מקרה ומקרה 'יומצא הגלגל מחדש', וייקבע מתחם ענישה המותאם לנסיבות הספציפיות של ההליך. קביעה שכזאת הייתה מרוקנת מתוכן את סעיף החוק והיא נוגדת את תכליתו. מאידך, אין לקבוע מתחם ענישה כללי, הכולל קשת רחבה מאוד של מעשים אפשריים..." וראה גם יורם רבין, יניב ואקי, דיני עונשין, כרך ג עמ 1469, מהדורה שלישית 2014, "את מתחם העונש ההולם יש לקבוע לפי חומרת העבירה ולפי מידת אשמתו של הנאשם בנסיבות המקרה. אין מדובר במתחם הנגזר רק מחומרתה המושגית של העבירה כהגדרתה בחוק, אלא במתחם הנקבע לפי חומרת העבירה בנסיבות ביצועה."

21.       בנסיבות אלו, סבורני כי מתחם הענישה ההולם בנסיבות ביצוען של העבירות דנן, הינו ממאסר מותנה ועד ל-6 חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בדרך של עבודות שרות. באשר לרכיב הפסילה בפועל, נעה מדיניות הענישה בין 6 חודשי פסילה ועד 24 חודשים.

22.       במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מהמתחם, לחומרה או לקולא.

23. קביעת העונש בתוך מתחם הענישה תושפע, בין היתר, ממספר ההרשעות הקודמות בגין ביצוע עבירות מסוג זה.

 

 

 

גזירת העונש המתאים לנאשם

13

24. בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא'). במסגרת זו מן הראוי ליתן את הדעת לנסיבות הבאות:

א.        הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו; בפניי נאשם בגיל 72, מהנדס במקצועו ואיש התורם לקהילה. הנאשם נעדר עבר פלילי, ועברו התעבורתי אינו מכביד ומלמד כי בפננו אדם נורמטיבי שהחוק הינו נר לרגליו. הטלת עונש מאסר ולו בדרך של עבודות שרות, תפגע בנאשם, שהינו אדם נורמטיבי ובן 72. הפגיעה כאמור תהיה קשה ולא מידתית, מתאימים לעניינו זה דבריה הנאים של כבוד השופטת ד. דורנר כפי שהובאו בפס"ד ע"פ 5106/99 אבו נג'ימה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 350 (2000):

"...ענישת עבריינים אינה עניין מכני. לא ראוי להטיל גזרי דין לפי תעריפים. בגדר שיקול הדעת הרחב שמוענק לשופטים בשיטתנו, שבה החוק קובע לרוב עונש מרבי, על השופטים מוטל לקבוע את העונש ההולם לנאשמים האינדיבדואליים העומדים בפניהם..." (ההדגשות שלי - מ.ח.ד).

וראה גם את דברי כבוד השופט צ. ברנזון כפי שהובאו בפס"ד ד"נ 13/60 היועמ"ש נ' מתאנה, פ"ד טז(1) 430 (1962):

"...בסדר הקיים אצלנו בדיני העונשים, החוקים הקובעים עונשים אינם אוטומטיים ומכניים, והשופטים ודאי שאינם מכונה להטלת עונשים"

בנוסף, בעניינו של נאשם זה אין להתעלם מממצבו הרפואי וההשלחות לענישה בדרך של מאסר, לעניין השיקולים בקביעת גזר הדין כאשר מדובר בנאשם הסובל מבעיות רפואיות, עסק בית המשפט העליון בהרחבה רבה ממש לאחרונה, ולעניין זה מתאימים דברי כבוד השופט ע. פוגלמן כפי שהובאו בפס"ד ע"פ 5669/14 לופוליאנסקי נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, ניתן ביום 29/12/15:

"תוצאת האיזון בין השיקולים האמורים היא כי ברגיל, היה מקום להעמיד את עונשו של נאשם דוגמת לופוליאנסקי על הצד הנמוך של מתחם העונש. אלא שלמכלול שיקולים אלה, שתוצאתם היא כי היה נכון להשית על לופוליאנסקי עונש מאסר בפועל, יש להוסיף את מצבו הרפואי הייחודי." (ההדגשות שלי - מ.ח.ד).

14

ב.         הפגיעה של העונש במשפחת הנאשמים; מובן כי השתת עונש מאסר או עונש מאסר בדרך של עבודות שירות על הנאשם אף תפגע במשפחתו, שכאמור הינו אב לשלוש בנות וסב לנכדים.

ג.         נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו; הנאשם הודה באשמה ונשאה באחריות מלאה למעשיו, ומדבריו סבורני כי הפנים את תוצאות מעשיו.

ד. מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה; התרשמתי כי הנאשם הביע את רצונו הכן והאמיתי לפגוש בנפגע ולהביע בפניו את התנצלותו, גילה אמפתי וצער כלפי נפגע העבירה.

ה.        עברו הפלילי של הנאשם או העדרו; הנאשם כאמור אדם נורמטיבי שותף ופעיל בחברה ובקהילה, עסקינן בנאשם נטול עבר פלילי. עברו התעבורתי של הנאשם כאמור אינו מכביד, לחובת הנאשם 20 הרשעות קודמות, האחרונה מתחילת שנת 2012, העבירה שקדמה לה הינה משנת 2002. הנאשם נוג משנת 1982, לרשותו 33 שנות נהיגה, דבר זה בהחלט ראוי כי יזקף לזכותו ועניין לנו עם אדם נורמטבי שטובת החברה קרובה לליבו.

ו. שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו; הנאשם הודה באשמה ונטל אחריות מלאה למעשיו, חסך זמן שיפוטי, חש צער כלפי נפגע העבירה גילה אמפתיה לנפגע.

ז.         התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה; כאמור עניין לנו עם נאשם שלוקח חלק פעיל בפעילות התנדבותית והאסמכתאות לכך אף הוצגו בפני שרות המבחן, אישור שירות בצה"ל ומכתב הוקרה על עבודת התנדבות בקהילה טיפולית לנפגעי סמים "מלכישוע".

ח. הנאשם בן 72, נסיבותיו האישיות והרפואיות מיוחדות כמפורט בתסקירי שירות מבחן כך שאין באפשרותו לרצות עונש מאסר בעבודות שירות, נעדר עבר פלילי.

25.       בנוסף, בשים לב לעובדה כי הנאשם עבר טיפול רפואי משמעותי ובשים לב לדברי הסנגור באשר לבעיות רפואיות מהן סובל הנאשם. לכן, מן הראוי שעניינו ייבחן ע"י המכון שליד משרד הרישוי, על מנת שתיבדק כשירותו לנהוג, כדי לא להעמיד את הציבור בסיכון. בטרם יקבל הנאשם את רישיונו, על הנאשם לעבור בדיקת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים של משרד התחבורה.

26.       לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות ובפרט נוכח נסיבותיו האישיות ונסיבות ביצוע העבירה כך שהנאשם לא נהג באפן פרוע או במהירות מופרזת, תוך שייחסתי משקל מכריע להמלצות שרות המבחן, בהתחשב בהודאתו של הנאשם, כל אלה מטים את הכף ומצדיקים גזירת העונש בתחתית המתחם, ולהימנע מהטלת עונש של מאסר אף בעבודות שירות.

15

 

סוף דבר:

27.       אשר על-כן, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.        אני מטילה על הנאשם של"צ בהיקף של 150 שעות בהתאם לתוכנית שתוגש על ידי שירות מבחן תוך 30 יום מהיום.

ב.         אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 11 חודשים בפועל.

רישיון הנהיגה יופקד לאתר במזכירות בית המשפט.

ג.         הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון הנהיגה לתקופה של 4 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור אותם עבירות בהם הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או השנייה לפקודת התעבורה.

ד.         אני מטילה על הנאשם קנס כספי בסך של 2,500 ₪ או 25 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם תוך 90 ימים.

במידה ולא ישולם תשלום כלשהו במועדו, תעמוד יתרה הקנס לפירעון מיידי.

הוסבר לנאשם כי עליו לגשת למזכירות בית המשפט לקבלת שוברי תשלום.

 

ה.        אני מטילה על הנאשם מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור על עבירה של נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה.

 

 

 

 

 

 

 

ו. אני מורה למזכירות להעביר עותק מגזר הדין למשרד הרישוי, אשר יעשה לזימונו של הנאשם לבדיקה רפואית, ויחליט, עפ"י שיקול דעתו הבלעדי, מבלי שביהמ"ש מביע כל עמדה בעניין זה, בעניין כשירותו לנהוג נוכח מצבו הרפואי העדכני של הנאשם.

 

העתק מגזר הדין יישלח לשירות המבחן לצורך הכנת תוכנית של"צ.

 

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 יום.

 

 

 

ניתנה והודעה היום י"ח טבת תשע"ו, 30/12/2015 במעמד הנוכחים.

 

 

 

 

הוקלדעלידיאפרתמנשקו-מדו

הוקלדעלידיאפרתמנשקו