1

הצדדים הניחו בפניי הסדר טיעון מסוג "מסגרת".

התביעה הגבילה טיעונה העונשי ל- 3 חודשי פסילה ואילו הסנגור במסגרת ההסדר, ביקש שלא לפסול רישיון נהיגת הנאשם כלל בשל פציעתה המהווה ענישה של ממש.

הריני קובעת כי הסדר הטיעון מהווה מתחם ענישה ראוי.

מלוא תיק החקירה הונח בפניי.

על פניו לא מצאתי רשלנות תורמת מצד המעורב.

הנאשם לקחה אחריותה על שגגתה כבר במועד החקירה.

עברה התעבורתי, אשר איננו מכביד במרוצת כ- 20 שנות נהיגה, פותח פתח לתקווה שהמדובר בתקלה חד פעמית.

פציעתה מהווה ענישה בפני עצמה. לנאשמת צורך מוגבר בשימוש ברישיון נהיגתה בשל הצורך בטיפול בנכד הנמצא על הרצף האוטיסטי.

נחה דעתי כי מכאן ואילך, תקפיד משנה הקפדה בנהיגתה.

הריני גוזרת על הנאשמת העונשים הבאים:

קנס

הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1800 ₪ או 30 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 90 ימים.

שובר תשלום ישלח לכתובתו הרשומה של הנאשם ו/או סנגורו.

2

פסילה על תנאי

הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים וזאת על תנאי

למשך 3 שנים.

זכות ערעור כחוק תוך 45 ימים בבית המשפט המחוזי בלוד.

ניתן היום, כ' תמוז תשפ"א, 30 יוני 2021, בהעדר הצדדים.