1

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני ביצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

הריני רואה בהסדר הטיעון מתחם ענישה ראוי.

לזכותה של הנאשמת הודאתה באשמה אשר חסכה הטרחת הנפגעת לעדות.

כמו כן, נוהגת משנת 2005 ולחובתה הרשעה אחת.

מתיעוד שהונח בפניי עולה כי לרכב בו נהגה "תו נכה" בשל היות בעלה נכה צה"ל.

2

הזדקקותה לרישיון נהיגתה, בנסיבות אלו, מהווה נימוק להקלה בעונש.

מטעמי מדיניות משפטית ונוכח הלכת בית משפט העליון בעניין כיבוד הסדרי טיעון, אתן ידי להסדר.

הנני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 1,500 ₪ או 100 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 60 ימים.

הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 50 יום.

ריצוי הפסילה נדחה עד 60 יום.

הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת

על תנאי למשך 3 שנים.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח גזר הדין לצדדים.

ניתן היום, א' טבת תשע"ט, 09 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.