1

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

בפני הסדר טיעון מסגרת, בו התביעה הגבילה טיעונה העונשי ל-4 חודשי פסילה ואילו הסנגור מבקש שלא לגזור פסילה כלל.

נתתי דעתי להודאת הנאשם באשמה, אשר חסכה הטרחת הנאשם לבית המשפט.

בנוסף, על פי טיעוני הצדדים מדובר ברף נמוך של עבירה על תקנה 144.

במקביל, אין להתעלם מכך שהמדובר בעבירות אשר חובת פסילת מינימום בצדן.

בשים לב לחלוף הזמן מן התאונה, מצאתי לנכון לגזור העונשים הבאים -

2

-          הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1500 ₪ או 30 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 60 ימים.

-          הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 50 יום.

הפסילה לא תחול על נהיגת רכב דו גלגלי מנועי.

ריצוי הפסילה תוך 60 יום.

-          הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ג אדר א' תשע"ט, 18 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.