1

אין ולא היתה לסנגור כל הצדקה להעדר מהדיון ולגרום באי התייצבות שלו ושל המבקש לדחיית שמיעת הראיות ולביטול זמנו של ביהמ"ש ושל העדים שזומנו, ולשיבוש עבודת ביהמ"ש.

חסד עשה ביהמ"ש עם הסנגור שעה שלא הפנה את הדברים ללשכת עורכי הדין, שכן התנהגות זו אינה מתיישבת עם חובת הסנגור כלפי ביהמ"ש (ראו: כלל 32 לכללי האתיקה וסעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין).

זאת ועוד, גם אם הגיש הסנגור בקשת דחיה, אין הדבר פוטר אותו מהתייצבות, גם אם אין עדיין חלטה על הבקשה (עפ"ת 29670-06-09 פיראס חביבי נ מ"י, כב' השופטת ד. סלע).

אשר לאמור בסעיף 8, אין ממש בנטען. ביהמ"ש הזה חייב גם את המדינה בהוצאות ואף מוציא צווי הבאה כנגד שוטרים שלא מתייצבים לדיונים.

יואיל הסנגור להפקיד את הוצאות העדה בתיק ביהמ"ש, שאז אשקול את המרת צו ההבאה בהתחייבות וצמצום ההוצאות.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ה, 12 מאי 2015, בהעדר הצדדים.