בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 17.6.19 בגין עבירות שענינן נהיגה בחוסר זהירות ואי מתן זכות קדימה שגרמו לתאונת דרכים.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא מצאתי צידוק לקיום דיון במעמד הצדדים.

השיקולים הנוגעים להגשת בקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר והתכלית שבבסיס סעיף 240 לחסד"פ, נדונו ע"י בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18).

נטען כי המבקשת לא ידעה על הדיון וכי החתימה על אשור המסירה אינה שלה.

אלא שההזמנה נשלחה לכתובת המבקשת ולא די בהעלאת טענה בעלמא.

יצויין כי ההזמנה נשלחה ב 7.3.19 בדואר רשום והגיעה ליעדה .

משלא היתה התייצבות נשפטה המבקשת בהיעדר ביום 17.6.19 מכוח סעיף 240 לחסד"פ.

הודעה על גזר הדין נשלחה לכתובתה ב 27.6.19.

בחלוף למעלה משלוש וחצי שנים מוגשת הבקשה לבטול פסק הדין.

סעיף 130 לחסד"פ קובע את הכללים להגשת בקשה לבטול פס"ד שניתן בהיעדר ( עיין גם עמדת בית המשפט עליון ברע"פ 1044/17 הרון נ' מדינת ישראל ].

אין הסבר לשיהוי בהגשת הבקשה.

אין הגנה לגופו של ענין.

המפורט בבקשה דנן אינו עונה לדרישות הפסיקה.

אין בנימוקי הבקשה כדי להביא לבטול הרשעה ולהניע את ההליך הפלילי מחדש.

העונש שהוטל הולם את העבירה וחומרתה ונסיבות עושה העבירה .

בית המשפט העליון קבע כי טענה בדבר עיוות דין צריכה להיות מלווה בתשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה [ רע"פ 2474/18 יואל גולדברג עו"ד נ' מדינת ישראל (26.07.18)] .

במקרה דנן אין עיוות דין .

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשפ"ג, 06 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.