1

בפני הסדר טיעון מסגרת.

התביעה הגבילה טיעונה העונשי ל-4 חודשים ואילו ההגנה מצידה רשאית לשכנע שלא לגזור כל פסילה שהיא.

מדובר בתאונה שהתרחשה עת נהג הנאשם במונית ופגע בהולכת רגל לה נגרם חתך בירך.

יצויין כי תחילה נתפר החתך ובהמשך נוצר זיהום אשר חייב התערבות ניתוחית.

בטיעונה העונשי הסתמכה התביעה על תיעוד רפואי.

הסנגור ביקש שלא להשית על הנאשם פסילה בשל היותו נהג רכב ציבור אשר עברו התעבורתי איננו מכביד. בנוסף, הפנתה למצהו הכלכלי הקשה ולהיות נכה בדרגה של 60%.

הנאשם עצמו ביקש להקל בדינו בשל היות שכיר, המתגורר בדיור ציבורי ועובד עבודה חלקית למחייתו, כמו כן, מפנה לכך שבמך 3 חודשים לא עבד כלל בשל מצב החירום הרפואי.

לאחר שנתתי דעתי למכלול טיעוני הצדדים ולנוכח נכותו של הנאשם הגעתי למסקנה כי יש לנהוג עימו לפנים משורת הדין ולהקל בסכום הקנס ובתקופת הפסילה.

הריני קובעת כי הסדר הטיעון מהווה מתחם ענישה ראוי.

סוף דבר -

על יסוד דברים אלה, גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 45 ימים.

ריצוי הפסילה נדחה עד 60 יום.

2

אני פוסלת את הנאשם מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 2 חודשים, וזאת על תנאי למשך 2 שנים.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסכום של 720 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו, שאותם יישא בנוסף לכל עונש מאסר אחר שהוטל עליו. הקנס ישולם תוך 60 יום.

זכות ערעור על גזר הדין תוך 45 יום.

ניתן היום, ז' תמוז תש"פ, 29 יוני 2020, בהעדר הנוכחים