1

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

הריני רואה בהסדר הטיעון מתחם ענישה ראוי.

מטעמי מדיניות משפטית ונוכח הלכת בית משפט העליון בעניין כיבוד הסדרי טיעון, אתן ידי להסדר.

נחה דעתי כי לנוכח עברה הנקי של הנאשמת, די יהיה בימי הפסילה המוטלים עליה כדי לגרום לה לנהוג משנה זהירות בנהיגתה.

נתתי דעתי לכך שהודאתה באשמה חסכה הטרחת המעורב לבית המשפט.

כמו כן, ניתן משקל לנסיבותיה האישיות.

2

אשר על כן, אני דנה את הנאשמת לעונשים הבאים:

-          הנני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 1800 ₪ או 30 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם ב-4 תשלומים חודשיים שווים, הראשון תוך 30 יום.

-          הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים.

מניין ימי הפסילה מיום בו הופקד רישיון נהיגתה במזכירות בית המשפט.

-          הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 2 חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים.

ניתן היום, י"ג סיוון תשע"ז, 07 יוני 2017, בהעדר הצדדים.