1

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

הצדדים הניחו לפני הסדר טיעון מסוג: "מסגרת".

התביעה מפנה לכך שותק נהיגת הנאשמת קצר, וכן לעובדה שהתאונה התרחשה במעבר חציה.

הסנגוריה מפנה לתיקונו של כתב האישום לקולא ולכך שאין חובת פסילה. כמו כן, נטען לרשלנות תורמת וכן מפנה לחולשה ראייתית.

הריני רואה בהסדר הטיעון מתחם ענישה ראוי.

מטעמי מדיניות משפטית ונוכח הלכת בית משפט העליון בעניין כיבוד הסדרי טיעון, אתן ידי להסדר.

ניתן משקל לכך שהודאת הנאשמת באשמה חסכה הטרחת העדים. לנגד עייני העדר הרשעות קודמות וקבלת האחריות.

בית המשפט יוצא מנקודת הנחה כי יש מקום לדון בשאלת רשלנות תורמת, אך אין ברשלנות פוטנציאלית של הנפגע כדי לגרוע מחומרת העובדה כי הנאשמת כלל לא הבחינה בו.

2

קנס

הנני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 1,500 ₪ או 30 ימי מאסר שתישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 60 ימים.

שובר תשלום ישלח לכתובתה הרשומה של הנאשמת ו/או סנגורה.

פסילה בפועל

הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 35 יום.

ריצוי הפסילה נדחה עד 60 יום.

פסילה על תנאי

הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים

וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

זכות ערעור כחוק תוך 45 ימים בבית המשפט המחוזי בלוד.

זכות ערעור על גזר הדין תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ב תמוז תש"פ, 14 יולי 2020, בהעדר הצדדים.