1

לפני בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 3.3.21 בבקשת המבקשת לביטול פסק הדין שניתן בהעדרה.

הטענה המרכזית בבקשה היא כי הדבקת ההזמנה לדיון לאחר ביקור שלישי בכתובת המבקש אינה מהווה המצאה כדין.

על פי אישור המסירה שנמצא בתיק בית המשפט, הדוור בדוי אמגד הגיע לכתובתה הרשומה של המבקשת 3 פעמים בשלושה מועדים שונים בשעות שונות ביום. בהעדר הנאשמת הדביק את ההודעה.

2

בעבירות קלות, קובעת תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 :

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן."

בהחלטתי מיום 3.3.21 קבעתי כי כתב האישום מייחס לנאשמת עבירות קלות .

משהוכח כי נשלח דואר רשום אף בהעדר אישור מסירה או אישור שאינו ממולא כדין, רואים אותו כמי שהגיע למענו תוך 15 יום מיום שנשלח (עפ"ת (ב"ש) 47513-02-17 בולנדי נ' מדינת ישראל, מיום 21.5.17, עפ"ת (חי') 67571-03-18, אפשטיין נ' מדינת ישראל מיום 25.4.18 , רע"פ 106/15 עו"ד קריב נ' מדינת ישראל מיום 20.1.15).

גם בעפ"ת 62391-02-19 סויטי נ' מדינת ישראל נקבע כי על מנת לבסס את חזקת המסירה הקבועה בסעיף 44א לתקנות די להראות כי נשלחה לנמען הזמנה בדואר רשום.

בנסיבות אלה לא מצאתי לשנות החלטתי מיום 3.3.21.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ד' ניסן תשפ"א, 17 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.