1

הנאשמת הורשעה ע"פ הודאתה בביצוע עבירה של נהיגה רשלנית אשר גרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם - עבירה לפי הסעיפים 38(2) ו- 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א - 1961.

בטיעוניה לעונש טענה המאשימה כי מתחם הענישה בגין עבירה זו נע בין 3-12 חודשי פסילה וביקשה למקם את הנאשמת ברף התחתון של הפסילה שכן התנהגותה פגעה בערך המוגן שהוא הבטחון של משתמשי הדרך.

בנוסף ביקשה להטיל קנס + פסילה על תנאי.

הסניגור מציין כי הנאשמת נוהגת משנת 1999 ללא כל הרשעה קודמת.

2

הנאשמת היא היחידה שנפגעה באופן קל.

עוד טוען הסניגור כי הנאשמת אם לשישה, עובדת במרחק ממקום מגוריה ופסילת רשיונה תפגע בפרנסתה.

הסניגור מבקש לא לפסול את רשיונה של הנאשמת ומבקש להסתפק בעונש מותנה שהוא העונש ההולם במקרה זה.

לאחר שקילת טיעוני שני הצדדים ולאחר שעיינתי בפסיקה שהוצגה לעיוני מטעם שני הצדדים,

נראה לי כי קיימים נימוקים מיוחדים המצדיקים חריגה, במקרה זה, מהטלת הפסילה המינימלית, שכן רף רשלנותה של הנאשמת היה נמוך במיוחד, הנאשמת צייתה לתמרור המורה לה לעצור ועצרה את רכבה בקו העצירה בסמוך לתמרור לפני כניסתה לצומת בו אירעה התאונה, כפי שמצוין בכתב האישום.

כמו כן, הנפגעת היחידה במקרה הייתה הנאשמת עצמה אשר פגיעתה הייתה קלה ביותר, היא נבדקה בבית החולים ושוחררה באותו יום ללא כל טיפול.

לכל הנ"ל מתווספת העובדה שהנאשמת נוהגת שנים רבות ללא כל הרשעה תעבורתית.

בנסיבות שתוארו שוכנעתי כי מדובר בהתנהגות חריגה שאינה מאפיינת את אופן נהיגת הנאשמת משך שנות נהיגתה הרבות.

הנימוקים הנ"ל בנוסף לתנאי עבודתה של הנאשמת המחייבות נהיגה הביאוני לקביעה כי ניתן לחרוג במקרה זה מפסילת המינימום, וכי ניתן להשיג את מטרת הענישה על ידי הטלת פסילה על תנאי.

על כן אני דנה את הנאשמת:

1. לתשלום קנס בסך של 2,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם תוך 90 ימים.

2. אני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים.

המזכירות תשלח העתק מגזר דין זה לצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ז' חשוון תש"פ, 05 נובמבר 2019