לפני כבוד השופטת שרית זוכוביצקי-אורי

מדינת ישראל

באמצעות משטרת ישראל

תביעות תעבורה ירושלים ושי

ע"י ב"כ עו"ד יעל כהן

המאשימה

נגד

יעל סלם

ע"י ב"כ עו"ד מאיר דרורי

 הנאשמת

גזר דין

העבירות

1.         הנאשמת הורשעה לאחר ניהול הוכחות בעבירות של נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה[נוסח חדש] תשכ"א - 1961(להלן: "הפקודה"), התנהגות הגורמת נזק בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961(להלן:" התקנות"), סטייה מנתיב נסיעה (נסיבות מחמירות) בניגוד לסעיף 40 לתקנות וגרימת חבלה של ממש בניגוד לסעיף 38(3) לפקודת התעבורה תשכ"א - 1961.

עובדות כתב האישום והכרעת הדין

2.         בתאריך 2.11.16 בשעה 11:07 או בסמוך לכך נהגה הנאשמת ברכב פרטי מסוג פולקסווגן מספר רישוי 41-569-67 (להלן: "רכב הנאשמת"), בכביש 60 לכיוון כוכב יעקב, סמוך לשער הישוב כוכב יעקב.

3.         לצידה של הנאשמת ישבה אסתר מורה ז"ל ומאחור ישבו שלושה נוסעים נוספים: הלל שלום סלם בנה של הנאשמת , אבי אלי בניים וחנה בניים. הכביש בו נהגה הנאשמת הוא כביש דו סטרי ובו נתיב אחד לכל כיוון וקו הפרדה רצוף מפריד בין שני הנתיבים.

4.         באותה העת ממול לכיוון נסיעת הנאשמת נסע רכב משא מסוג וולבו מספר רישוי 43-054-08(להלן: "המשאית") בו נהג מקסים קולב ולצדו ישב בחטיור אורקבייב.

5.         הנאשמת סטתה מנתיב נסיעתה שמאלה לנתיב הנגדי ופגעה במשאית (להלן: "התאונה").

כתוצאה מהתאונה נפגעו הנאשמת והנוסעים ברכבה ונזק נגרם לכלי הרכב המעורבים בתאונה.

6.         לנאשמת נגרם קרע בטחול בדרגה 1, תת פריקה קדמית של מפרקים, שברים בחוליות 7-6 C, שברים של זיזים רוחביים 3-2 L, שבר בחלק לטראלי אחורי של האצטובלום, שבר ברדיוס אולנה דסטלי משמאל, שבר סקפוניק ללא תזוזה. לאסתר מורה נגרמו קרעים בכבד, קרעים בטחול עד דרגה 3, הסננה של שומן מעל ראש הלבלב שמעל שער הכבד, שבר של טרנסברס פרוסס של חוליה L4 מצד שמאל. להלל שלום סלם נגרם שבר דחיסה ב-3 C, בוצע לו קיבוע ותפירת שפה.

אבי אלי בניים וחנה בניים, שוחררו ללא חבלה של ממש.

7.         הנאשמת נהגה ברשלנות בכך שנסעה במהירות בלתי סבירה בנסיבות ובתנאי הדרך, באופן שמנע ממנה את השליטה ברכב היא סטתה מנתיב נסיעתה שמאלה לנתיב הנגדי ופגעה במשאית.

8.         ביום 13.07.21 הורשעה הנאשמת בכל עובדות כתב האישום, למעט בכך שנסעה במהירות בלתי סבירה בנסיבות ובתנאי הדרך.

עברה התעבורתי של הנאשמת

9.         הנאשמת ילידת שנת 1977 בת 44, בעלת רישיון נהיגה משנת 2009.

בשנת 2018 הורשעה הנאשמת בגרימת תאונת דרכים נוספת שאירעה בשנת 2017 (לאחר התאונה נשוא כתב אישום זה) בעבירות של נהיגה בקלות ראש, סטייה מנתיב הנסיעה תוך הפרעה לתנועה, שימוש בטלפון בעת שהרכב נע שלא באמצעות דיבורית ומהירות בלתי סבירה בתנאי הדרך. כמו כן לחובת הנאשמת הרשעה משנת 2015 בעבירת מהירות מסוג ברירת משפט

חוות דעת הממונה על עבודות השירות

10.       בחוות הדעת של הממונה על עבודות השירות נמצאה הנאשמת כשירה עם מגבלות.

הראיות והטיעונים לעונש

11.       המאשימה הגישה את הרישום התעבורתי של הנאשמת (ת/15), מכתבו של פנחס מורה בעלה של המנוחה אסתר מורה ז"ל שישבה לצידה של הנאשמת ונחבלה בתאונה חבלות של ממש (ת/14) ומסמכים רפואיים של הנוסעת אסתר מורה ז"ל (ת/13).

12.       הנאשמת הגישה מסמכים רפואיים של המנוחה אסתר מורה ז"ל ובכללם דו"ח פתולוגי בעניין נסיבות פטירתה (נ/3).

טיעוני המאשימה לעונש

13.       המאשימה טענה, כי בביצוע העבירות בהן הורשעה, פגעה הנאשמת, בערכים המוגנים של שלום הציבור ומשתמשי הדרך. לטענת המאשימה נסיבות ביצוע העבירה הן חמורות ורף הרשלנות הוא גבוה. לטענתה הנאשמת נהגה בקלות ראש, בכביש שהתעקל שעה שהיו עמה נוסעים נוספים, היא סטתה מנתיב הנסיעה וחצתה לנתיב הנסיעה הנגדי, וזאת במקום המוכר לה הנמצא סמוך לביתה תוך שהיא מודעת לסכנות בכביש זה ולפיכך היה עליה לנקוט במשנה זהירות.

14.       לטענת המאשימה יש לקחת בחשבון כי כתוצאה מהתאונה נחבלה הנאשמת חבלות קשות ואף עברה ניתוח לצורך טיפול בחבלותיה, בנה של הנאשמת נחבל חבלות של ממש וטופל אף הוא בבית חולים והנוסעת שהייתה עם הנאשמת נחבלה וסבלה פגיעות פנימיות, היא אושפזה למשך מספר ימים לצורך טיפול, שוחררה לביתה וכשבוע לאחר שחרורה נמצאה ללא רוח חיים בביתה.

15.       לטענת המאשימה מתחם הענישה נקבע על פי מידת הרשלנות המיוחסת לנאשמת וחומרת הפגיעות שנגרמו למעורבים כתוצאה מהתאונה. ברף העליון מצויים מקרים בהן מידת רשלנות הינה גבוהה וכתוצאה מהתאונה נגרמו חבלות קשות וחמורות. במקרים אלה העונש המקובל כולל מאסר בפועל , פסילה ארוכה של מספר שנים זאת לצד רכיבי ענישה נוספים. ברף התחתון מצויים המקרים בהם מידת הרשלנות נמוכה והתוצאות יחסית קלות שם אף ניתן להסתפק בפסילה המינימום לצד צו של"צ ורכיבים נוספים.

16.       לטענת המאשימה בקביעת העונש ההולם יש להתחשב גם ברמת המסוכנות שנלמדת הן מנסיבות התאונה והן מעברו התעבורתי של הנאשם זאת לצד מידת הפגיעה באינטרס הציבורי.

לטענת המאשימה במקרה שלפנינו מידת רשלנותה של הנאשמת ותוצאות התאונה ממקמים אותה ברף העליון של מתחם הענישה. לטענת המאשימה לנאשמת עבר תעבורתי מכביד שכן, כשנתיים לאחר התאונה נשוא כתב האישום , בשנת 2018 הורשעה הנאשמת בעבירה נוספת של גרימת תאונת דרכים עם אותן נסיבות של סטייה מנתיב שם השתמשה בטלפון תוך כדי נהיגה. שם, למרבה המזל, לא הסתיימה התאונה עם תוצאות קשות כפי שקרה במקרה הנוכחי.

המאשימה הפנתה למספר פסקי דין אליהם אתייחס בהמשך מהם ניתן לטענתה ללמוד על הענישה הנוהגת, תוך שהיא מציינת כי תוצאות התאונה בפסקי דין אלה קשות הרבה יותר מן התוצאות שבמקרה זה.

17.       באשר לנסיבותיה האישיות של הנאשמת טענה המאשימה כי על פי הלכת לופוליאנסקי ניתן לשלוח למאסר מאחורי סורג ובריח גם מי שמצבו הבריאותי רעוע וכי הנחת המוצא היא שגורמי הרופאה בשרות בתי הסוהר ערוכים לטפל באסירים במצבים רפואיים שונים כולל כאלה שאינם פשוטים .

18.       לאור כל האמור ולנוכח העובדה כי הנאשמת ניהלה את ההליך המשפטי כולו, עתרה המאשימה להטלת העונשים הבאים : מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים, מאסר על תנאי של 10 חודשים למשך שלוש שנים על גרימת ת"ד שתוצאותיה חבלות של ממש, פסילה למשך 10 שנים, פסילה על תנאי של 12 חודשים למשך שלוש שנים על גרימת כל תאונת דרכים באשר היא ללא קשר לתוצאותיה, קנס לשיקול דעת בית משפט ופיצויי למשפחתה של נפגעת העבירה על סך 15,000 ₪.

19.       במכתבו של פנחס מורה בעלה של המעורבת אסתר מורה שנחבלה בתאונה חבלות של ממש (ת/14) הוא תאר את התוצאות הקשות של התאונה על משפחתו וביקש שרישיונה של הנאשמת יישלל לצמיתות.

טעוני הנאשמת לעונש

20.       ב"כ הנאשמת טען כי מידת רשלנותה הינה ברף הנמוך, שכן מדובר באובדן ריכוז לפרק זמן קצר מאוד שגרם לרכבה של הנאשמת לסטות . לטענתו לא נקבע כי הנאשמת נסעה במהירות בלתי סבירה, כלומר היא נהגה באופן סביר, אך למרבה הצער היא לא ידעה לספר מה גרם לסטייתה מנתיב הנסיעה.

21.       לטענת ב"כ הנאשמת לא ניתן לזקוף לחובת הנאשמת את ניהול ההוכחות שכן ההוכחות נוהלו לאור מחדל התביעה בעניין הצמיג. לטענתו, אם הצמיג היה נבדק בהתאם לנוהלי המשטרה, והיה מתברר כי הוא הגורם לתאונה, לא היה צורך לנהל הוכחות.

לטענת "כ הנאשמת יש להתחשב לקולה בשיהוי הרב בהגשת כתב האישום שכן התאונה ארעה בשנת 2016 וכתב האישום הוגש רק בשנת 2018. בנוסף חלפה לטענתו שנה נוספת עד אשר העיד הנוסע במשאית שלא באשמתה של הנאשמת.

22.       אשר לפסיקה שהוגשה על ידי המאשימה, נטען כי היא מתייחסת לעבירות של חציית קו לבן או לפגיעות בהולכי רגל במעבר חצייה ופסיקה זו אינה מתאימה לענייננו. ובנוסף, לטענת ב"כ הנאשמת, בפסיקה שהובאה הפוגע עצמו לא נפגע. לטענתו יש להתחשב לקולה גם בכך שהנאשמת ובנה היו הנפגעים העיקריים בתאונה, הוא ציין את פסק הדין שניתן בת"ד 9480-03-17 מדינת ישראל נ' מעוז דיאי, שם גזר בית המשפט ארבעה חודשי פסילה ומאסר על תנאי בלבד.

לעניין השיהוי הפנה ב"כ הנאשמת לע"פ 6922/08 פלוני נ' מדינת ישראל(פורסם בנבו 1.02.10) לתתע"א 5596-06-14 מדינת ישראל נ ג דשטיין(פורסם בנבו 13.02.19) בציינו כי השיהוי לא נגרם בעטיה של הנאשמת .

23.       לאור כל האמור אין לטענת ב"כ הנאשמת מקום להטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח וגם הפסילה שהתבקשה, למשך 10 שנים לא מתאימה בנסיבות המקרה. לטענתו עברה של הנאשמת הכולל שתי עבירות ב-12 שנות נהיגה אינו מכביד. לטענתו תוצאות התאונה בה הייתה הנאשמת מעורבת בשנת 2018 הייתה קלה והעונש היה 60 ימי פסילה מנהיגה בלבד.

לטענתו במקרה זה רמת הרשלנות של הנאשמת אינה גבוהה אך תוצאות התאונה קשות שכן לרוע מזלה של הנאשמת מולה הייתה משאית, ולא תמיד התוצאה היא זו שמכתיבה את רמת הרשלנות. לפיכך לטענת ב"כ הנאשמת, ניתן להסתפק בעונש של פסילה עד שנה ולא יותר.

24.       אשר לעניין הנוסעת, אשר למרבה הצער הלכה לעולמה שמונה ימים לאחר התאונה, טען ב"כ הנאשמת כי על פי מסמכי בית החולים היא שוחררה מבית החולים במצב טוב, יומיים לאחר התאונה ולאחר כשבוע כאמור, נמצאה בביתה ללא רוח חיים. למרות הסמיכות למועד התאונה קבע הפתולוג בחוות דעתו (נ/3) כי המנוחה לא נפטרה כתוצאה מן התאונה.

לאור זאת, נטען, כי אין מקום להטיל על הנאשמת פיצוי לטובת עיזבונה של המנוחה.

25.       הנאשמת בדברה האחרון ציינה כי אינה זוכרת את התאונה. היא תיארה את הפגיעות והנזקים הגופניים, שלה ושל בנה הפעוט. היא הוסיפה פרטים על מצבה הרפואי שבגינו היא עוברת טיפולים שונים. היא ציינה כי בנה הפעוט וגם היא עדיין סובלים מהטראומה ומהנזקים הגופניים שעברו שניהם. הנאשמת סיפרה עוד כי על אף העובדה כי היא מוגדרת נכה 100% היא עברה טיפולים ושיקום פסיכולוגי והיא שבה לעבוד דווקא בבית החולים בו טופלה. היא הוסיפה כי כבר קיבלה עונש משמיים וכי כל רצונה לחזור לשגרה.

חומרת העבירה ומתחם הענישה

26.       בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") הכלל המנחה הינו הלימה בין חומרת המעשה לבין העונש, תוך התחשבות בערכים החברתיים שנפגעו מביצוען של העבירות ובמידת הפגיעה בהם. בקביעת מתחם הענישה ההולם יש להתחשב לא רק בסוג העבירות ובמדיניות הענישה הנוהגת בהם אלא גם בנסיבות ביצוען ובמידת האשם של הנאשם בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (ע"פ 1127/13 עמנואל גברזגיי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 15.1.2014).

27.       הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מהעבירות בהן הורשעה הנאשמת הוא סיכון משתמשי הדרך והגנה על שלמות גופם.

ברע"פ 2564/12 יחיאל קרני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) אליו הפנתה גם המאשימה עמד בית המשפט העליון על חשיבות ענישה מרתיעה בתאונות דרכים בהן נגרמות חבלות ופציעות חמורות:

"תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מדי יום, וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נגד תאונות הדרכים (ראו: ע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 12.1.2011); ע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 10.10.2005)). לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן".

28.       בפסק דין קרני חיווה בית המשפט העליון דעתו כי גם במקרים בהם נחבל אדם בתאונת דרכים ולא רק במקרה של קורבנות בנפש יש מקום לענישה של מאסר בפועל, כדברי כב' השופטת (בדימ') נאור :

"בבואנו לקבוע את העונש הראוי, אין בידינו לקבל את טענותיו של בא כוח המבקש, עליהן חזר אף בטענותיו על פה, כי העבירות שבוצעו אינן מצדיקות עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מדי יום, וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נגד תאונות הדרכים (ראו: ע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 12.1.2011); ע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 10.10.2005)). לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן".

29.       גרימת חבלה של ממש עקב תאונת דרכים הינה עבירה חמורה, שבגינה קבע המחוקק כי בנוסף לכל עונש תוטל פסילה שלא תפחת מ- 3 חודשים.

30.       בקביעת מתחם הענישה ההולם יש לבחון שני היבטים. ההיבט הראשון הוא מידת הרשלנות שיש לייחס לנאשם. בקביעת הרשלנות יש לבחון האם מדובר ברשלנות רגעית או רשלנות נמשכת, האם התלוו לרשלנות עבירות תעבורה נוספות והאם ישנו אשם תורם של צד ג'. ההיבט השני הוא המסוכנות הנלמדת ממידת הפגיעה באינטרס הציבורי ושמירה על שלום הציבור הנגזרת מחומרת הפגיעה שנגרמה לנפגע בתאונה .

רמת הרשלנות

31.       הנאשמת גרמה לתאונה כתוצאה מסטייה לנתיב הנגדי והתנגשות במשאית שהגיע מולה.

בעפ"ג (ת"א) 26904-04-14 זוהר נ' מדינת ישראל(לא פורסם 2.07.14) (להלן- "פסק דין זוהר") נדון ערעורו של נאשם שנהג בשעת לילה בנתיב הימיני מבין שלושה וסטה לפתע לעבר השול ופגע ברכב שעמד בעומק השול ובנהגו שהיה מחוץ לרכב, לבש אפוד זוהר והחליף צמיד עקב תקר בגלגל. ערכאת הערעור קבעה כי מדובר ברשלנות חמורה.

בפסק דינו קבע בית המשפט את רמת הרשלנות במקרה של סטייה מהנתיב לשול ומשמעותה של "רשלנות רגעית" שהתקבלה על-ידי בית המשפט העליון:

"תאונות דרכים טיבן וטבען שהן נגרמות במשך שניות ספורות ולא מעבר לכך. כיוון שכך הביטוי רשלנות רגעית גם אם הוא נכון לעניין ממד הזמן שמדובר בו, איננו תוחם את גבולותיה של היקף הרשלנות ואיננו מצביע על כך שמדובר ברשלנות קלה. כאמור, במקרה הנוכחי הרשלנות היא משמעותית".

32.       פסק הדין בפרשת זוהר מיצב מחדש את רמת הרשלנות בסטייה מנתיב, וקבע שגם אם הרשלנות היא לכאורה רגעית בשל היסח הדעת אין באורך האירוע הרשלני כדי לקבוע את מידת הרשלנות הנובעת ממנו, והסח הדעת ביחס לתנאי הדרך עשויים להעיד על רשלנות בינונית ועד גבוהה.

33.       אני סבורה, כי סטייה לנתיב הנגדי הינה רשלנות חמורה באופן ניכר מסטייה לשול הימני, ובפרט כשהרשלנות נגרמת בשל חוסר תשומת לב לתנאי הדרך ולשינוי בתוואי הדרך מישורת לעיקול ולא בשל אירוע פתאומי או חריג בדרך.

34.       איני סבורה כי בנסיבות המקרה שבפני מדובר ברשלנות ברף הנמוך. לא הוכח כי מדובר בגורם פתאומי ומפתיע אשר גרם לנאשמת לסטות מנתיב נסיעתה, אלא בתוואי דרך מתעקל שהינו חלק אינהרנטי מתנאי הדרך בה נסעה ואותה הכירה כיון ששם מקום מגוריה .

35.       אני סבורה כי במקרה זה קיימת לנאשמת חובת זהירות מוגברת כיון שמדובר בכביש, בין עירוני בעל מסלול אחד לכל כיוון, ללא גדר הפרדה בכביש מתעקל .

בקביעת רמת הרשלנות לקחתי בחשבון כי לא הוכח שהנאשמת נהגה במהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך.

לפיכך אני קובעת כי רשלנותה של הנאשמת היא בינונית.

מידת המסוכנות

36.       כתוצאה מן התאונה נגרמו חבלות חמורות לנאשמת ולשני מעורבים. לנאשמת נגרם קרע בטחול, תת פריקה קדמית של מפרקים, שברים שונים החוליות הגב, שבר בחלק לטראלי אחורי של האצטובלום, שבר ברדיוס אולנה דסטלי משמאל, שבר סקפוניק ללא תזוזה. לבנה הפעוט נגרם שבר דחיסה ב-3 C, בוצע לו קיבוע ותפירת שפה ולנוסעת אסתר מורה ז"ל נגרמו קרעים בכבד, קרעים בטחול עד דרגה 3, הסננה של שומן מעל ראש הלבלב שמעל שער הכבד, שבר של טרנסברס פרוסס של חוליה L4 מצד שמאל. אסתר מורה ז"ל נפטרה בהיותה בת 40 כשבוע לאחר התאונה לאחר ששוחררה מבית החולים במצב כללי טוב. בחוות הדעת הפתולוגית (נ/3) לא נמצא קשר סיבתי בין התאונה לפטירה . על פי עדות הנאשמת לחבלות שנגרמו לה ולבנה קיימת השפעה עד היום.

נוכח חומרת החבלות ומספר הנפגעים בתאונה אני קובעת כי מידת המסוכנות הינה בינונית.

מתחם הענישה

37.       בת"ד 9895-12-17 מדינת ישראל נ' אלכסנדר יעקובסון מיום 5.2.2020 הורשע הנאשם, בהתאם להודאתו, בעבירות של נהיגה רשלנית, התנהגות הגורמת נזק, גרימת תאונה דרכים בה נחבל אדם חבלות של ממש, חוסר שליטה ברכב וסטייה מנתיב נסיעה. בעת שנסע ברכבו איבד הנאשם שליטה על הרכב, חצה שטח הפרדה בנוי והתנגש ברכבו של הנפגע שנסע בנתיב הנגדי. כתוצאה מהתאונה נחבל הנפגע חבלות של ממש ובהן שברים בצלעות, שבר בדיאפוזה והוא הובהל לבית החולים במצב קשה כשהוא מורדם ומונשם. הנפגע נזקק לסדרת ניתוחים לקיבוע השברים ולשיקום נשימתי ונוירולוגי. גם הנאשם נחבל ושני כלי רכב ניזוקו. בית משפט קמא השית על הנאשם מאסר על תנאי, פסילה של 11 חודשים, פסילה על תנאי, צו של"צ, צו מבחן, פיצוי בסך 2,000 ₪ לנפגע וקנס בסך 500 ₪. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור שהגישה המאשימה על קולת העונש וקבע כי בית משפט קמא התמקד בעיקר בנסיבותיו האישיות של הנאשם ופחות בשיקולים הקשורים באינטרס הציבורי, בחומרת העבירה ובתוצאותיה הקשות. בית המשפט המחוזי השית על הנאשם 4 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים, פסילה של 30 חודשים כאשר יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם.

בעפ"ת(חי') 41868-02-13 אקלר נ' מדינת ישראל מיום 24.7.13 נדון ערעור על עונשו של נאשם שהורשע בסטייה מנתיב נסיעה, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף, נהיגה רשלנית ובהתנהגות שגרמה לנזק ולחבלה של ממש. מדובר בנאשם צעיר בעל נסיבות חיים לא פשוטות ועבר לא מכביד שאיבד שליטה על הרכב וגרם לפציעותיהם של כמה מהמעורבים בתאונה וכן לו עצמו. חלק מהפצועים טופלו גם באופן כירורגי.

תחילה נדון הנאשם נדון ל- 5 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי, 48 חודשי פסילה בפועל, 10 חודשי פסילה על תנאי, וקנס בסך 1,500 ₪.

ערעור הנאשם על חומרת העונש התקבל ונקבע כי על אף רשלנותו הבלתי מבוטלת של המערער חרגה הענישה ממתחם הסבירות. עונש המאסר לריצוי בעבודות שירות בוטל ועונש הפסילה בפועל הופחת ל- 18 חודשים. יתר רכיבי העונש נותרו ללא שינוי.

בפ"ל 4427-06-17 מדינת ישראל נ' ישראלי מיום 20.2.2019 הורשעה הנאשמת, בהתאם להודאתה במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של סטייה מנתיב נסיעה, נהיגה בקלות ראש, גרימת נזק וחבלה של ממש. הנאשמת סטתה עם הרכב לנתיב הימני בכיוון נסיעתה בו נסע רוכב אופנוע ופגעה בו. רוכב האופנוע נחבל חבלת ראש קשה, נגרם לו דימום מוחי, שברים בעצמאות הפנים, שבר ברגל והוא הובהל לבית החולים כשהוא מורדם ומונשם, עבר ניתוחים רבים ונגרם לו שיתוק בעיניים. במסגרת הסדר הטיעון הוטלו על הנאשם מאסר של 6 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות, פסילה, מאסר על תנאי וקנס. נוסף למאסר המוסכם השית בית המשפט על הנאשמת מאסר על תנאי של 3 חודשים, פסילה למשך 20 חודשים, פסילה על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 1,200 ₪. בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את ערעור הנאשמת על חומרת העונש כך שמתקופת הפסילה תנוכה הפסילה המנהלית בה הייתה נתונה.

בעפ"ת (ת"א) 9298-02-15 קטנוב נ' מדינת ישראל, מיום 12.2.15, נדון ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של גרימת תאונת דרכים וחבלה של ממש בשל אי שמירת מרחק ונהיגה בקלות ראש. הנאשם שנהג באוטובוס ציבורי הסיט לרגע את מבטו ופגע בכלי רכב שנסעו לפניו. כתוצאה מתאונה נפגעו 4 אנשים כאשר לאחת מהן נגרמו שברים בצלעות, כשל נשימתי, פגיעת ראש ועד היום מצבה לא חזר להיות תקין. לנאשם 24 הרשעות קודמות אך אין ביניהן הרשעות בעבירות דומות. בית המשפט השית על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל, פסילה למשך 5 שנים, מאסר על תנאי ופסילה על תנאי. בית המשפט המחוזי קבע בניגוד לבית משפט קמא כי אין מדובר ברשלנות רבתי אלא ברשלנות ברף הבינוני, ולכן קבע כי את עונש המאסר ירצה הנאשם בעבודות שירות. יתר רכיבי הענישה נותרו ללא שינוי.

בת"ד (צפת) 2370-10-12 מדינת ישראל נ' שלום, מיום 23.2.14, הורשעה נאשמת בעבירות של נהיגה ברשלנות , אי שמירת רווח, סטייה מנתיב, עקיפה בדרך לא פנויה (בניסיון למנוע התאונה) ובנהיגה בקלות ראש. הנאשמת שעברה התעבורתי נקי נפגעה אף היא בתאונה. לנפגעת נוספת בתאונה, בת 33 ואם לשניים נגרם נזק נוירולוגי בלתי הפיך. הנפגעת הפכה מאישה עצמאית לאשה התלויה באחרים. הנאשמת נדונה למאסר בעבודות שירות של 3 חודשים, פסילה של 4 שנים, 12 חודשי פסילה על תנאי, קנס בסך 1000 ₪, 6 חודשי מאסר על תנאי לגבי נהיגה בפסילה.

בעפ"ת (י-ם) 5259-09-17 גבר נ' מדינת ישראל, מיום 12.8.18 נדון ערעור של נאשם שהורשע בעבירות של סטיה מנתיב, נהיגה בקלות ראש, גרימת נזק, גרימת חבלה של ממש, נהיגה במהירות בלתי סבירה וחוסר שליטה ברכב. כתוצאה מהתאונה נפגע הולך רגל באופן קשה, רגלו נקטעה נגרמו לו פגיעות נוספות והוא נעזר בכיסא גלגלים. בבית המשפט לתעבורה הושתו על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל מחציתם בעבודות שירות ומחציתם מאחורי סורג ובריח, פסילה למשך שנתיים, פיצוי למתלונן בסך 30,000 ₪, מאסר על תנאי ופסילה על תנאי. בית המשפט קבע כי רשלנות הנאשם גבוהה. התסקיר בעניינו של הנאשם היה חיובי ועברו התעבורתי לא מכביד. בית המשפט המחוזי קבע שצדק בית המשפט בכך שלא הסתפק בשל"צ אך יחד עם זאת קבע כי בנסיבות העניין ניתן להסתפק בעונש מאסר בעבודות שירות. בית המשפט הקל בעונשו של הנאשם וקבע כי עונש המאסר כולו בן 6 חודשים יבוצע בעבודות שירות.

בעפ"ת (מרכז) 31966-10-14 מחבוש נ' מדינת ישראל, מיום 30.12.14, נדון ערעור על עונשו של נאשם בעל עבר תעבורתי לא מכביד שהורשע בנהיגה ברשלנות, סטייה מנתיב נסיעה, אי שמירה על הימין, גרימת נזק וגרימת חבלה של ממש. בית המשפט קבע שרשלנותו של הנאשם הינה בדרגה גבוהה. כתוצאה מהתאונה נפצע הנאשם באופן קשה ביותר אשר הותיר אותו נכה. בית המשפט לא התחשב לקולה בטענת הנאשם לפיה אף הוא סובל מטראומה כתוצאה מהתאונה והשית עליו 8 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי, פסילה בפועל ל- 3 שנים וקנס בסך 3,000 ₪. בערעור הופחת עונש המאסר בלבד ל- 4 חודשים וזאת בעיקר נוכח עברו המקל של הנאשם.

38.       בפסקי הדין אליהם הפנתה מאשימה נסיבות התאונה חמורות הרבה יותר מבמקרה שבפני והן מגלמות רשלנות גבוהה וגרימת פגיעות קשות מאד למעורבים וללא גרימת חבלות לנאשם. ברע"פ 2564-12 יחיאל קרני לא ציית הנאשם לרמזור אדום והפגיעות במעורבים הגיעו על פי המתואר כקרובות לקיפוח חיים כך גם בעפ"ת 27014-01-14 אנטולי מיכאילוב. ברע"פ 7257-12 גדעון סנדרוביץ לא האט הנאשם לפני מעבר חצייה וגם לפגיעות שתוארו כקרובות לקיפוח חיים. כך גם ברע"פ 3764-05 ורד בן זויה. בעפ"ת 49512-07-13 תומר ניסים שמיר ביצע הנאשם פניית פרסה, חצה קו הפרדה רציף ופגע אנושות בנער צעיר. ברע"פ 3616-13 רמו רז פגע הנאשם בהולכי רגל על מעבר חצייה, ברח מן הארץ ורק לאחר עשור הוסגר ונשפט ועניין זה הובא בחשבון בעת גזירת עונשו.

39.       מהמקובץ עולה כי מתחם הענישה בעבירות בהן הורשעה הנאשמת, נע בין מאסר של 3 חודשים ועד 8 חודשים שיכול וירוצו בעבודות שירות פסילה של 20 חודשים ועד 5 שנים, פיצוי לנפגע ועונשים מותנים נלווים.

העונש המתאים לנאשמת

40.       לעולם הענישה היא אינדיבידואלית, הבוחנת את מצבו של הנאשם על רקע מכלול נסיבות האירוע (ראו למשל בע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 170).

לאחר תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 שומה על בית המשפט להניח לצד מתחם הענישה המקובל את המקרה האינדיווידואלי שבפניו ולשקול מה יהיה העונש המתאים ואיזה שיקול הינו המרכזי וזאת בהתאם לנסיבותיו האישיות של הנאשם, עברו ונסיבות ביצוע העבירה.

כך גם קבע המחוקק, אפשרות לחרוג ממתחם הענישה כשישנה אינדיקציה שיקומית.

41.       לנסיבותיו האישיות של הנאשם יינתן משקל מסוים אך לא מכריע, בשל העובדה שרוב הנאשמים בעבירות אלו הם נורמטיביים שישנה סבירות גבוהה כי חרב עולמם ביום גרימת התאונה. כך שלעולם יהיו נסיבות הנאשם ייחודיות.

42.       עם זאת יודגש כי כבכל גזר דין אחר אין לפסוח על בדיקה אינדיבידואלית של הנסיבות לגבי הנאשם, שכן הענישה לעולם תיבדק לכל מקרה לפי נסיבותיו. [ראו תפ(חי) 43073-11-13 מדינת ישראל נ' זובידאת, לא פורסם (מיום 14.9.16)].

מצאתי למקם את הנאשמת מעט מעל הרף הנמוך של מתחם הענישה.

43.       הנאשמת נוהגת משנת 2009 ולחובתה 2 עבירות. יחד עם זאת לאחר התאונה נשוא כתב אישום זה הייתה הנאשמת מעורבת בתאונת דרכים נוספת בנסיבות דומות למקרה שבפני שלמרבה המזל תוצאותיה היו קלות. הנאשמת הורשעה בעבירות של סטייה מנתיב ושימוש בטלפון ורישיונה נפסל משך 60 ימים. מחד עברה התעבורתי של הנאשמת אינו מכביד מאידך גרימת תאונת דרכים נוספת בפרק זמן קצר יש בה כדי להעיד על מידה של מסוכנות אותה לקחתי בחשבון בקביעת העונש.

44.       בקביעת העונש ההולם לנאשמת לקחתי בחשבון גם את העובדה כי כתוצאה מהתאונה נחבלו גם הנאשמת ובנה הפעוט חבלות של ממש . בת"פ (מחוזי ב"ש) 36603-02-17 מדינת ישראל נ' ראדי אבו כף (פורסם בנבו 28.01.21) שם אף קופחו חיים והנאשם נפצע קשה, קבע בית המשפט כי יש להביא בחשבון את העובדה שהנאשם עצמו נפצע קשה בתאונה. בת"פ (מחוזי -מרכז) 34576-10-16 מדינת ישראל נ' מ' ע'(פורסם בנבו 22.05.18) אשר אף שם קופחו חיים קבע בית המשפט כי בקביעת העונש בתוך המתחם, יש להתחשב במצבו של הנאשם, בסבל שנגרם לו בעקבות פציעתו והטיפולים להם נזקק, גם במישור הפיזי וגם במישור הנפשי. בת"ד(חי') 5875-09-19 מדינת ישראל נ' תמיר נג'מי (פורסם בנבו 15.09.20) לא הטיל בית המשפט מאסר בפועל וזאת נוכח הפגיעות החמורות שנגרמו לנאשם, אשר כדברי בית המשפט "בא על עונשו", במובן הרבה יותר משמעותי מכל עונש שיוכל להטיל עליו בית המשפט.

טענת השיהוי והשפעתה על העונש

45.       אני סבורה כי לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה יש לתת משקל בעת קביעת העונש המתאים. התאונה ארעה בחודש נובמבר 2016 וכתב האישום הוגש כשנתיים לאחר מכן בחודש אוקטובר שנת 2018. הגשת כתב האישום באחור נבעה, בין היתר, מהצורך לבחון את הקשר שבין מותה של המעורבת אסתר מורה ז"ל שנחבלה בתאונה לתאונה. בסופו של יום קבע ד"ר קונסטנטין זייצב מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית בחוות דעתו מיום 8.4.18 (נ/13) כי בהעדר סמיכות זמנים ורצף טיפולי בין יום התאונה בתאריך 2.11.16 לבין מותה בתאריך 10.11.16 לא יהיה ניתן לקשור קשר סיבתי בין התאונה לבין המוות של גב' אסתר מורה ז"ל. יפים לעניין זה דבריו של ישגב נקדימון בספרו הגנה מן הצדק : " ניהול משפט לאחר זמן כה רב עלול להיות מנוגד באופן מהותי לעקרונות של צדק והגינות משפטית גם אם טרם חלפה תקופת ההתיישנות הסטטוטורית של העבירה המיוחסת לנאשם" (ישגב נקדימון, הגנה מן הצדק (מהדורה שנייה, 2009), עמ' 351).

46.       סוגיית השיהוי נדונה בפסקי דין רבים ובהם ע"פ 2144/08 מונדרוביץ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.01.10); על"ע 2531/01 חרמון נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב יפו, פ"ד נח (4) 55 (2004); ע"פ 7014/06 מדינת ישראל נ' לימור (פורסם בנבו, 4.09.07)).

בע"פ 6922/08 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 1.02.10) קבע בית המשפט כי "שיהוי של למעלה מחמש שנים בהגשת כתב אישום, הוא שיהוי בלתי סביר". במקרה זה, על אף שלא ניתן לקבוע כי כל תקופת השיהוי היא בלתי מוצדקת הרי שאת השיהוי יש לבחון גם מנקודת מבטו של הנאשם ולא רק מנקודת מבטה של התביעה.

יפים לעניין זה דבריו של פרופ' ש.ז. פלר בהתייחסותו להצדקת מוסד ההתיישנות בפלילים (יסודות בדיני עונשין, כרך ב (תשמ"ז), עמ' 622:

השיקולים הסוציו-משפטיים העומדים מאחורי הענקת מעמד של סייג למימוש אחריות פלילית להתיישנות, נעוצים בהשלכת חלוף הזמן, הממושך בוודאי, מאז ביצוע העבירה, על השיקולים למימוש האחריות הפלילית לה. נעברה עבירה ובמשך פרק זמן מסויים, הקרוי תקופת ההתיישנות של העבירה, עדיין לא נקבעה האחריות הפלילית, על מהותה והיקפה, שעל העבריין לשאת בה עקב עבירתו, אין עוד טעם חברתי ומשפטי להטילה עליו. הזעזוע שנגרם על-ידי ביצוע העבירה וההד האנטי-חברתי שהיא היכתה בזמנו, דעכו ושככו; תהליך זה מביא עמו שיכחה; חלוף הזמן בלא שהעושה חזר לסורו - וזה צריך להיות, כמובן, תנאי להתיישנות - אף ללא טיפול עונשי, מהווה סימן שמימוש האחריות הפלילית התייתר והאחריות עצמה טעונה מחילה; מערכת יחסים תקינים שהתרקמה בין העושה וסביבתו, עשויה לחייב יציבות חברתית. כל אלה, השיכחה, המחילה והיציבות החברתית, ביחד, מוליכים אל המסקנה כי טובת הציבור והפרט, כאחד, תובעת להניח לדברים, ולהסתפק בהתפתחות החיובית של הדברים, כפי שהזמן והנסיבות גרמו לה (ההדגשה אינה במקור - א.ס). מימוש אחריות פלילית בתנאים כאלה, פירוש הדבר להעלות על פני השטח, ללא צורך, דברים נשכחים מבחינת העבר, וחסרי תכלית ואולי אף מזיקים, מבחינת העתיד (צוטט בהסכמה בבג"ץ 6972/96 התנועה לאיכות השלטון נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נא (2) 757, 765 (1997)).

47.       הדברים נאמרו כאמור לעניין מוסד ההתיישנות, אך הם נכונים בשינויים המתחייבים גם לעניין סוגיית השיהוי בהגשת כתב אישום והשפעתה על העונש. לא ניתן להתעלם מכך, שבמשך חמש שנים מאז ארעה התאונה, הנאשמת חיה חיים נורמטיביים ועברה תהליך שיקום פיזי ונפשי, ולצד זאת הוא חיה כשההליך הפלילי, שנפתח בשנת 2016 מרחף מעליה ומלווה את חייה וחיי משפחתה.

48.       לחומרה לקחתי בחשבון את תוצאותיה הקשות של התאונה בה נחבלו מספר מעורבים חבלות ואת הרשעתה של הנאשמת בגרימת תאונת דרכים שנגרמה בנסיבות דומות.

49.       לקולה לקחתי בחשבון את מצבה הנפשי והגופני של הנאשמת ואת מצבו של בנה הפעוט, את נסיבותיה האישיות, את חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות בהן היא הורשעה ואת עברה התעבורתי אשר זולת תאונת הדרכים הנוספת בה הורשעה אינו מכביד.

50.       לפיכך, אני דנה את הנאשמת לעונשים הבאים:

1.         אני מצווה על מאסרה של הנאשמת בפועל למשך 2 חודשים. המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות. שירות המבחן יתאם לנאשמת מועד חדש לריצוי עבודות השירות שיחל לאחר 1.5.22 ויעבירו לאישור בית המשפט. הנאשמת תתייצב במועד שנקבע עד לשעה 10:00 בבוקר, בפני הממונה על עבודות שירות במפקדת מחוז דרום, יחידת עבודות שירות, ליד כלא באר שבע, לצורך קליטה והצבה.

            תשומת לב הנאשמת שעליה לבצע כל העבודות המוטלות עליה במסגרת עבודות השירות         עפ"י הנחיות שתינתנה לה מעת לעת ע"י הממונה במקום. כל הפרה של עבודות שירות       תגרום להפסקה מידית של עבודות השירות ולריצוי עונש מאסר בפועל.

2.         אני מצווה על מאסרה של הנאשמת למשך 4 חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים,   אם עבור על עבירות של תאונת דרכים שגרמה לחבלה של ממש ונהיגה בזמן פסילה.

3.         פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 20 חודשים.

            הנאשמת תפקיד רישיונה או אישור משרד הרישוי על העדר רישיון, במזכירות בית      המשפט, לא יאוחר מיום 1.5.22.

            תשומת לב הנאשמת לכך שהעונש המקובל על נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל.

4.         פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים, וזאת על תנאי

            למשך 3 שנים.

5.         תשלום פיצוי לעיזבון המנוחה אסתר מורה בסך 4,000 ש"ח, אשר ישולם ב-5 תשלומים        חודשיים באמצעות בית משפט , החל מיום 1.2.22.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מהיום.