בפני

כבוד השופטת שרית זוכוביצקי-אורי

בעניין:

מדינת ישראל

באמצעות משטרת ישראל

תביעות תעבורה ירושלים ושי

ע"י ב"כ עו"ד יעל כהן

 המאשימה

נגד

יעל סלם

ע"י ב"כ עו"ד מאיר דרורי

 הנאשמת

הכרעת דין

החלטתי להרשיע את הנאשמת בעבירות של נהיגה בקלות ראש, התנהגות הגורמת נזק, סטייה מנתיב נסיעה בנסיבות מחמירות וגרימת חבלה של ממש ולזכותה מעבירה של נהיגה במהירות מופרזת.

כתב האישום

סעיפי האישום

1.        כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה[נוסח חדש] תשכ"א - 1961(להלן: "הפקודה"), התנהגות הגורמת נזק בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961(להלן:" התקנות"), סטייה מנתיב נסיעה(נסיבות מחמירות) בניגוד לסעיף 40 לתקנות, חבלה של ממש בניגוד לסעיף 38(3) לפקודת התעבורה תשכ"א - 1961 ונהיגה במהירות מופרזת בניגוד לתקנה 51 לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961.

עובדות כתב האישום

2.         בתאריך 2.11.16 בשעה 11:07 או בסמוך לכך נהגה הנאשמת ברכב פרטי מסוג פולקסווגן מספר רישוי 41-569-67 (להלן: "רכב הנאשמת"), בכביש 60 לכיוון כוכב יעקב, סמוך לשער הישוב כוכב יעקב. לצידה של הנאשמת ישבה אסתר מורה ז"ל ומאחור ישבו שלושה נוסעים נוספים: הלל שלום סלם, אבי אלי בניים וחנה בניים. הכביש בו נהגה הנאשמת הוא כביש דו סטרי ובו נתיב אחד לכל כיוון וקו הפרדה רצוף מפריד בין שני הנתיבים. באותה העת ממול לכיוון נסיעת הנאשמת נסע רכב משא מסוג וולבו מספר רישוי 43-054-08(להלן: "המשאית") בה נהג מקסים קולב ולצדו ישב בחטיור אורקבייב.

3.         הנאשמת סטתה מנתיב נסיעתה שמאלה לנתיב הנגדי ופגעה במשאית (להלן: "התאונה").

כתוצאה מהתאונה נפגעו הנאשמת ונוסעים ברכבה ונזק נגרם לכלי הרכב המעורבים בתאונה.

4.         לנאשמת נגרם קרע בטחול בדרגה 1, תת פריקה קדמית של מפרקים, שברים בחוליות 7-6 C, שברים של זיזים רוחביים 3-2 L, שבר בחלק לטראלי אחורי של האצטובלום, שבר ברדיוס אולנה דסטלי משמאל, שבר סקפוניק ללא תזוזה.

5.         לאסתר מורה נגרמו קרעים בכבד, קרעים בטחול עד דרגה 3, הסננה של שומן מעל ראש הלבלב שמעל שער הכבד, שבר של טרנסברס פרוסס של חוליה L4 מצד שמאל. להלל שלום סלם נגרם שבר דחיסה ב-3 C, בוצע לו קיבוע ותפירת שפה. אבי אלי בניים וחנה בניים, שוחררו ללא חבלה של ממש.

6.         הנאשמת נהגה ברשלנות בכך שנסעה במהירות בלתי סבירה בנסיבות ובתנאי הדרך, באופן שמנע ממנה את השליטה ברכב היא סטתה מנתיב נסיעתה שמאלה לנתיב הנגדי ופגעה במשאית.

העובדות שאינן במחלוקת

            1. הנאשמת סטתה מנתיב נסיעתה ועברה לנתיב הנגדי .

            2. התאונה ארעה בנתיב נסיעת המשאית.

            3. מהירות נסיעת המשאית היא כפי שנקבעה על ידי מומחה הטכוגרף מר שמואל עוזרי הייתה בין קמ"ש 60 ל- 65 קמ"ש והמשאית האטה את מהירותה עובר לתאונה.

            4. החבלות שנגרמו למעורבים והנזק לכלי הרכב.

המחלוקת

            1. מה גרם לסטיית רכבה של הנאשמת למסלול הנסיעה הנגדי.

            2. האם הבוחן לא פעל על פי הנוהל המשטרתי המחייב בדיקת צמיגים לאחר תאונה והאם מדובר במחדל חקירה בשלו לא נבחנו כל הגורמים לתאונה.

            3. האם רכב הנאשמת נסע במהירות בלתי סבירה בתנאי הדרך.

ראיות התביעה

7.         מטעם התביעה העידו: מר מקסים קולב, נהג המשאית; מר בחטיור אורקבייב, הנוסע במשאית; מר שמואל עוזרי, מומחה הטכוגרף באמצעותו הוגשו ת/2 דסקת הטכוגרף ו-ת/3 פיענוח דיסקת הטכוגרף; הבוחן רס"ב אסף שזו (להלן: "הבוחן") באמצעותו הוגשו ת/4 לוח צילומים מזירת התאונה, ת/5 דיסק סרטון ותמונות הזירה, ת/6 סקיצה של הזירה, ת/7 תרשים הזירה, ת/8 דו"ח בוחן ו- ת/9 מזכר.

8.         כמו כן הוגשו בהסכמה הראיות הבאות: דו"ח פעולה של השוטרת שירן זריהם ת/1, הודעת הנאשמת ת/10,מסמכים רפואיים של הנפגעים בתאונה ת/11 ודו"ח פעולה של השוטר ארון ברין ת/12.

ראיות ההגנה

9.         מטעם ההגנה העידו הנאשמת ומומחה ההגנה מטעמה מר אבנר רוזנגרטן (להלן: "מומחה ההגנה") באמצעותו הוגשו חוות דעת נ/1 ושירטוט נ/2. במסגרת סיכומיה הגישה הנאשמת נוהל מת"ן 02.233.15 "משלוח מוצגים מתאונות דרכים - בדיקת כשל צמיגים על ידי מומחה חיצוני" (להלן:" הנוהל לבדיקת צמיגים").

דיון והכרעה

מה גרם לסטיית רכבה של הנאשמת לנתיב הנגדי

10.       אין מחלוקת כי התאונה נגרמה עקב סטיית רכבה של הנאשמת לנתיב הנגדי.

לטענת המאשימה הסטייה נגרמה עקב נהיגתה הרשלנית של הנאשמת ואילו לטענת הנאשמת הסטייה נגרמה כתוצאה מירידת אויר פתאומית בצמיג האחורי שמאלי של רכב הנאשמת שנגרם כתוצאה מפגיעה של גורם חיצוני בצמיג לפני התרחשות התאונה.

נטל ההוכחה

11.       בפסיקה נקבע "כלל הדרך" לפיו חזקה שבעובדה כי רכב הנהוג כראוי אינו סוטה מנתיבו. חזקה זו מביאה להיפוך בנטל ההוכחה. לאמור, מרגע שהוכיחה המאשימה כי הנאשם סטה מנתיבו, מוטל על הנאשם להוכיח כי סטייה זו אינה נובעת מנהיגה לא זהירה. כפי שציין כב' הנשיא בדימוס מ' שמגר ברע"פ 1713/93 בוקובזה נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 7.6.93):

"נהיגה כדין ובזהירות הראויה היא בצידו הימני של הכביש, ועצם המעבר המוכח לצד שמאל יוצר ראיה לכאורית בדבר נהיגה שלא בדרך הזהירה. החובה להוכיח את האשמה מעל לכל ספק סביר רובצת לעולם על התביעה, אך כאשר מוכחת נהיגה החוצה את הכביש מימין לשמאל, כפי שאירע כאן, נוצרת הוכחה לכאורה לנהיגה חסרת זהירות. בכל יוצאת התביעה חובת השלב הראשון של הבאת הראיות. מעתה עברה חובת ההוכחה לנאשם (החובה מס' 2 בדברי השופט אגרנט (כתוארו אז) בע"פ 28/49 זרקא נ' היועץ המשפטי, פ"ד ד' 504, 523).הנאשם מצידו יכול להמציא עדות מטעמו הסותרת את הראיה לכאורה של נהיגה בלתי זהירה, בניגוד לכל כיוון ואופן המותרים."

12.       רמת ההוכחה הנדרשת מהנאשם כדי לערער חזקה זו, ככל חזקה עובדתית אחרת, היא הקמת ספק סביר - שמא אין להסיק מעצם סטיית הנאשם מנתיבו כי הוא נהג באופן בלתי זהיר אלא ישנו הסבר סביר אפשרי אחר לכך. (ראו בעניין י. קדמי, על הראיות, שם עמ' 1563)

13.       מהותו של הספק הסביר הוא שהוא מעוגן בראיות וחומר הראיות ואינו דמיוני או ספקולטיבי גרידא, כקביעת בית המשפט העליון ב בדנ"פ 95/3391 בן ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(2), 377 , 448-449 :

"אשר לקיומו של ספק סביר, הרי שמקום בו מתעורר ספק לגבי גירסה מרשיעה, אשר הוא ספק ממשי ורציונלי המעוגן בעובדות המקרה, יש מקום לקבוע כי קיים "ספק סביר" בשאלת אשמתו של הנאשם. ברוח זו ציין הנשיא ברק בע"פ 92/1003 רסלאן נ' מדינת ישראל, כי יכול לקום ספק סביר מקום בו קיימת "אפשרות סבירה", אשר "הסתברותה 'סובסטאנטיבית ולא אפסית'" לקיומה של אפשרות חלופית לאפשרות המרשיעה או למערכת נסיבות אחרת מן המערכת המרשיעה (סעיף 10 לפסק הדין). מכך עולה, כי אין די באפשרות גרידא לכך שהנאשם הוא חף מפשע. נדרשת אפשרות מציאותית, אשר יש לה בסיס. אין די באפשרות תיאורטית, המעוגנת אך בספקולציות או השערות, אשר אינן נתמכות בראיות (או בהיעדרן)" (הדגשות שלי ש.ז)

הסיבה לסטייה על פי הבוחן

14.       על פי דו"ח הבוחן (ת/8) הבוחן בדק את ההגה והבלמים ומצא אותם במצב תקין. לא נמצאו על הכביש כל סימני חריצה או שריטה, סימני צמיגים או כל ממצא אחר היכול להצביע על כשל מכני של רכב הנאשמת לפני מקום האימפקט. הבוחן בדק את הכביש וקבע כי הכביש יבש ולא נמצאו עליו חומרי סיכה, חול, או כל חומר אחר אשר עלול היה להביא להחלקה. נוכח מצב הכביש קבע הבוחן כי, המהירות הקריטית להחלקה עולה על 118 קמ"ש ועל כן הסטייה לא נגרמה כתוצאה מהחלקה. הבוחן קבע כי קיים שדה הראיה פתוח עד לנקודת האימפקט למרחק של כ-100 מטרים לכיוון הדרך ממנה הגיעה המשאית. מחוג המהירות ברכבה של הנאשמת נותר תקוע כשהוא מראה

מהירות של כ-70 קמ"ש, כאשר המהירות המרבית המותרת בכביש זה היא 80 קמ"ש. לאור האמור היגיע הבוחן לכלל מסקנה כי הגורם לסטיית רכב הנאשמת מהנתיב הוא הגורם האנושי.

15.       על פי עדותו של הבוחן אין סימני בלימת חירום בזירת התאונה לפני מקום האימפקט אלא רק סימני סטייה של המשאית לאחר האימפקט. לפיכך, לא ניתן לשחזר את מסלול נסיעת רכב הנאשמת עד לנקודת האימפקט. על פי סימני סטיית המשאית בשוליים הימניים ומקום עצירתה הסופי הנלמד מסימן הבלימה של הגלגל הימני הקדמי, נהג המשאית "הגיב למשהו וברח ימינה, באה סכנה מולו ובגלל זה הוא ירד לשוליים". הבוחן הדגיש כי נהג המשאית, לא נסע על השוליים לאורך כל הדרך. (פרוט' עמ' 14 שו' 5-1, ת/4 תמונות 1- 3).

16.       הבוחן אמר בעדותו כי על אף שבזירת התאונה נמצא כי הצמיג השמאלי האחורי של רכב הנאשמת היה ללא אויר והייתה פגיעה בג'נט, לא היו בזירה ממצאים שיכולים להעיד על כשל בצמיג זה או בכל צמיג אחר. על פי עדות הבוחן בתאונות שנובעות מכשל של צמיג מוצאים על הכביש באופן ברור ולפני מקום האימפקט, שריטות שנגרמות מהג'נט או סימני מריחה של הצמיג. במקרה זה לא נמצא כל ממצא בדרך שיכול להעיד על כשל כלשהו בצמיג או על מפגע שעלול היה להפתיע את הנאשמת ולגרום לה לאיבוד שליטה על הרכב. הבוחן הדגיש כי הסימנים שנמצאו על הכביש ותאמו את הצמיג של רכב הנאשמת היו רק לאחר מקום האימפקט ומכאן, שהפגיעה בצמיג נגרמה מהתאונה עצמה (פרוט' עמ' 16 שו' 8-28).

עדותו של נהג המשאית מר מקסים קולב

17.       מר קולב סיפר בעדותו כי יצא מהישוב כוכב יעקב לכביש שמתעקל שמאלה. הוא נהג במהירות של כ-50 קמ"ש ולפתע ראה רכב שבא מהכיוון הנגדי סטה לנתיב נסיעתו התנגש במשאיתו בחזית שמאל. הוא הוסיף כי לחץ באופן אינסטינקטיבי על דוושת הבלם ואף ניסה "לברוח" ימינה כדי להימנע מהתאונה. (פרוטו' עמ' 5 שורות 18-15; עמ' 6 שורות 26-1).

עדותו של הנוסע במשאית בחטיור אורקבייב

18.       על פי עדותו של הנוסע במשאית מר בחטיור אורקבייב, במועד התאונה נסעה הנאשמת במהירות גבוהה ולכן לא הצליחה להשלים את הסיבוב וסטתה לעברם ממסלול נסיעתה ( פרוט' עמ' 23 שו' 21).

הסיבה לסטיית רכב הנאשמת על פי מומחה ההגנה

19.       בחוות דעתו (נ/1) הגיע מומחה ההגנה לכלל מסקנה כי הנאשמת אבדה שליטה ברכב וסטתה שמאלה בשל יציאת אויר מהצמיג השמאלי האחורי של הרכב, שנגרם עקב פגיעה בחישוק (ג'נט) לפני התרחשות התאונה.

20.       לצורך כתיבת חוות דעתו בדק מומחה ההגנה בשנת 2019, את הגלגל השמאלי האחורי של רכב הנאשמת אשר פורק על ידי בוחן המשטרה ונתפס כמוצג, הסתייע בדו"ח הבוחן ויצא למקום התאונה. מומחה ההגנה שאינו מומחה לצמיגים (פרו' עמ' 13 שורה 30) בדק את הצמיגים באופן ויזואלי(פרוט' עמ' 28 שו' 7) .

21.       מומחה ההגנה מבסס קביעתו כי הפגיעה בגלגל אירעה לפני התרחשות התאונה על שני מקומות בהם קיימת פגיעה בג'נט ועל שפשוף בצמיג בגלגל השמאלי אחורי של רכב הנאשמת. פגיעה אחת באזור שסתום האוויר אשר גרמה לטענתו לכיפוף הג'נט וליציאת האוויר מהצמיג ומעליה שפשוף בצמיג ופגיעה שניה קלה יותר בג'נט הנמצאת מולה (תמונה 4 לחוות הדעת). לטענתו בגלל שכיון הפגיעה בג'נט הוא לפנים ולמטה ממרכז הגלגל וכיון שלא קיים במשאית כל חלק שיכול היה לפגוע באופן ממוקד רק בג'נט הנזק לגלגל לא נגרם מהמשאית.

22.       מומחה ההגנה אמר בעדותו בבית המשפט, כי המכה החזקה בג'נט יכולה הייתה להיגרם מגורם חיצוני מחפץ או מסלע, אך לא מהמשאית והיא שגרמה לסטיית הנאשמת ממסלול נסיעתה למסלול נסיעת המשאית. מומחה ההגנה אישר כי נדרש כוח רב כדי לגרום לכיפוף שנגרם לג'נט. מומחה ההגנה אישר כי כתוצאה מהאימפקט רכבה של הנאשמת עשוי היה להסתובב סביב עצמו ולא שלל אפשרות כי חלקו האחורי אף יכול היה להתרומם באוויר. עם זאת הוא שלל אפשרות כי הפגיעה החזקה בג'נט יכולה להיגרם עקב התרוממות של הרכב באוויר ונחיתתו על הכביש (פרו'ט עמ' 30 שו' 33-20 ועמ' 31 שו' 14-1).

23.       מומחה ההגנה הסביר בעדותו כי איבוד שליטה נגרם כאשר קיימת יציאת אויר מהירה מהצמיג. לטענתו רק מכה בגלגל בסמוך מאוד לתאונה יכולה לגרום ליציאת אויר מהירה ולאיבוד השליטה. מומחה ההגנה לא ידע להסביר את העובדה כי הבוחן שהיה בזירת התאונה, זמן קצר לאחר שארעה כתב בדו"ח שלא מצא כל ממצא שיתמוך במסקנה זו, שניתנה כשלוש שנים לאחר התאונה, בעיקר לנוכח העובדה שסביבת הכביש באזור התאונה היא סלעית והמכונית נדחפה לשוליים סלעיים אלה. לטענתו תתכן ירידת אויר בצמיג מבלי שיוצרו סימני חריצה או שפשוף, שכן סימנים כאלה נוצרים לאחר שהצמיג נקרע לגמרי ולאחר נסיעה ממושכת ואילו כאן, האירוע קרה בסמוך לירידת האוויר מהצמיג (פרוט' עמ' 34 שו'15-11).

עדות הנאשמת

24.       הנאשמת לא זכרה את התאונה ולכן לא מסרה גרסה לגבי אופן התרחשותה.

בחקירתה סמוך למועד התאונה (ת/10) לא העלתה הנאשמת כל טענה בקשר לתקלה כלשהיא ברכב טרם התאונה ואף אמרה כי הרכב תקין, מטופל בזמן ולא היו בו כל בעיות. בעדותה בבית המשפט לגבי תקינות הרכב, אמרה כי אי אפשר לדעת ( פרוט' עמ' 25 שו' 23-22).

25.       מצאתי לקבל את עדות הבוחן שהייתה קוהרנטית המבוססת על בחינת הזירה זמן קצר לאחר שארעה התאונה ועל בחינת ממצאים בזירת התאונה ולא פחות חשוב מכך, על ממצאים שלא נמצאו בזירת התאונה שיש בהם להעיד על כשל בצמיג לפני התאונה או למפגע שיכול היה לגרום לכשל לפני התאונה שגרם לסטייה. אין חולק כי נגרם נזק לג'נט ולצמיג שמאלי אחורי ברכבה של הנאשמת. מומחה ההגנה העלה סברה מבלי שהביא כל אסמכתא מהספרות או מניסיון העבר לביסוס הטענה כי פגיעה שכזו בצמיג אחורי מביאה לסטייה של רכב ממסלול נסיעתו, אשר הביאה אותו למסקנה כי זו הסיבה לסטיית רכבה של הנאשמת ממסלול נסיעתו. מעבר לכך גם מבחינה ראייתית, לא נמצאו בזירת התאונה כל ממצאים שיתמכו במסקנה זו. זאת ועוד המומחה מטעם ההגנה נתן חוות דעת בעניין הצמיג לאחר שבדק אותו באופן חזותי בלבד ומבלי שעבר הסמכה לביצוע בדיקות צמיגים .

26.       מומחה ההגנה קבע את מסקנותיו ללא התייחסות להודעותיהם וגרסאותיהם של עדי הראיה האחרים לתאונה שהיו מצויות בתיק החקירה והעידו על אופן נסיעתה של הנאשמת עובר לתאונה, נסיבות סטיית הרכב והרגע בו איבדה הנאשמת שליטה ברכב. הבוחן נימק זאת כך :"לבוחן תאונות דרכים אין מה לחפש עדויות אלא רק לבדוק ממצאים פיזיים בזירה ( פרוט' עמ' 29 שו' 29-28) וגם: "מדען פורנזי לא מתחשב בעדויות"( פרוט' עמ' 30 שורה 9). די בהתעלמות זו מחומר הראיות שבתיק, כדי להעמיד בסימן שאלה את ערכה הראייתי של חוות הדעת. בקביעה זו, שם עצמו לשופט, בהבדל ממומחה המחווה את דעתו המקצועית על סמך מכלול הראיות. משזוהי נקודת המוצא שלו קשה מאוד ליחס משקל של ממש למסקנותיו בחוות הדעת האמורה. (ראו: ע"פ(ת"א) 70237/07 אדרי נ' מדינת ישראל(פורסם בנבו 14.04.08)).

27.       במהלך עדותו חזר בו מומחה ההגנה מהקביעה בקשר למיקומו של הרכב המעורב והוא הסכים לחוות דעת הבוחן כי התאונה ארעה בנתיב הנסיעה של הרכב המעורב.

עדותו של מומחה ההגנה לוקה בהיבטים רבים לפיהם נבחנת עדות מומחה. היא אינה מתייחסת לכלל הראיות והיא אינה עומדת בקריטריונים מקצועיים של התאמת הבדיקה לנתונים הקונקרטיים (ראו לעניין זה י' קדמי, על הראיות, חלק שני (תש"ע - 2009) עמ' 756-754).

28.       פשיטא כי מכה כה חזקה, כפי שטען מומחה ההגנה, שגורמת להתעקמות כה מסיבית של הג'נט ולפיצוץ הצמיג, הייתה בוודאי נשמעת ומורגשת היטב, ואולי אף מחייבת בלימה מידית של הרכב. אלא שכאמור לא נמצאה כל ראיה לאירוע כלשהו הדומה לאירוע המתואר על ידי מומחה ההגנה וכאמור נמצאו סימנים רק ממקום האימפקט והלאה.

29.       עדותם של נהג המשאית מקסים קולב ושל הנוסע במשאית בחטיור אורקבייב אשר תארו את אופן התרחשות התאונה הייתה מהימנה, עקבית, אמינה ומשתלבת זו בזו ומצאתי להסתמך. עדותם אשר על פיה הנאשמת נסעה נסיעה רצופה לעברם והתאונה נגרמה עקב איבוד שליטה בסיבוב מתיישבת עם הממצאים בזירת התאונה.

30.       אשר על כן, אני קובעת כי הנאשמת לא הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת כי התאונה אירעה בשל כשל מכני כלשהו ברכבה שגרם לסטיית רכבה מנתיב נסיעתה לנתיב הנגדי.

האם כשל הבוחן בבדיקת הצמיג השמאלי האחורי של רכב הנאשמת והאם מדובר במחדל חקירה המביא לזיכוי הנאשמת

31.       לטענת הנאשמת בהתאם לנוהל לבדיקת צמיגים מוטלת על הבוחן חובה לבדוק את צמיגי רכב הנאשמת על מנת לוודא מעבר לספק סביר כי יציאת האוויר מהצמיגים הייתה כתוצאה מהתאונה ולא הגורם לתאונה, במיוחד במקרה זה בו הנאשמת אינה יודעת כיצד נגרמה התאונה.

לטענת הנאשמת המאשימה לא עמדה בהוראות הנוהל ומשכך, לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה, להוכיח כי יציאת האוויר מהצמיג אינה הגורם לתאונה ומשכך יש לזכותה .

32.       לתמיכה בטיעוניו, צירף ב"כ הנאשמת לסיכומיו מספר פסקי דין. ת"ד 4752-07-15 מדינת ישראל נ' עידן עמדי(להלן: "פסק דין עמדי"); ת"ד(נצ') 20052/05 מדינת ישראל נ' קפלון אלכסנדר(להלן: "פסק דין קפלון"); גמ"ר 3275-07-14 פרקליטות מחוז צפון - פלילי נ' ונוס(להלן: "פסק דין ונוס"). בחינה של פסקי הדין מלמדת כי נסיבותיהם שונות מנסיבות המקרה בענייננו.

33.       בכל פסקי הדין, מדובר בכשל של צמיג שמאלי קדמי ולא של צמיג אחורי, שמורכב על גלגל המחובר למערכת ההיגוי של הרכב ומשפיע על השליטה בו. בפסק דין קפלון נקבע: "סטייה זו מתיישבת עם כשל בצמיג קדמי שמאלי (ההדגשה לא במקור ש.ז.א) שגורם אך ורק לסטייה שמאלה".

34.       בפסק דין עמדי נקבע: "אין לשלול אפשרות לפיה הסטייה נגרמה כתוצאה מכשל בצמיג הקדמי שמאלי (ההדגשה לא במקור ש.ז.א) של רכבו, כשל שהביא לאיבוד השליטה על רכבו וסטייתו שמאלה".

35.       בפסק דין ונוס כלל לא מדובר בסטייה לנתיב שמאל, שכן, שם הוצג סרטון ובו נראה הרכב, אשר לא נטען כי נסע במהירות מופרזת, סוטה תחילה לימין הדרך מבלי שיצר כל סיכון נראה לעין וזאת, כדי להימנע מפגיעה בבעל חיים, פוגע במעקה הבטיחות ואז "נזרק" לכיוון שמאל הדרך.

36.       במקרה שבפני אין מדובר כלל ועיקר בסטייה שכזו, ואין מדובר בצמיג קדמי, אלא בצמיג אחורי, שאינו מחובר למערכת ההיגוי של הרכב.

37.       בכל פסקי הדין שלא כבמקרה שבפני הבוחן לא תפס כלל את הצמיגים. בפסק דין קפלון נקבע כי הצמיג התחפר בחול ולא ניתן לבדוק אותו במלוא היקפו, על מנת לשלול כשל כלשהו. בפסק דין עמדי הבוחן לא תפס כלל את הצמיגים וגם לא בדק סימני צמיגים שהיו בכביש לפני מקום האימפקט.

38.       אחת התכליות בתפיסת הצמיגים והגלגלים, היא לאפשר למומחה ההגנה לבדוק אותם.

דא עקא, מומחה ההגנה אמר כי בדק את הצמיג בדיקה ויזואלית בלבד, מבלי להעבירו לבדיקת מומחה בתחום הצמיגים שיוכל לקבוע מסקנות ממצבו.

39.       הבוחן, ציין בדו"ח את הפגיעה בג'נט ובצמיג, ותפס אותו כמוצג על פי הנוהל. הבוחן קבע כי בזירה לא נמצאו ממצאים המעידים על כשל בצמיג או בכביש לפני נקודת האימפקט המצדיקים בדיקת הצמיג במעבדה.

40.       משכלות יסוד הן, כי על מנת לקבוע אחריות בפלילים יש לבחון אם בחינת כלל הראיות מביאות למסקנה כי הנאשם ביצע את המיוחס לו מעבר לספק סביר. כמו כן, יש לבחון האם מחדל של המאשימה מכרסם בראיות באופן בו עולה הספק הסביר שאז יש מקום לזכות את הנאשם מחמת הספק.

41.       כידוע, שיטת המשפט הישראלית, אינה דורשת את הבאתה של הראיה המקסימלית (ראו: ע"פ 4384/93 אילן מליקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם 25.5.94), "ברם, היעדרה של ראיה "מכסימלית" אינו שולל את יכולת התביעה להוכיח את המוטל עליה, שהרי די שהטעון הוכחה יוכח באמצעות ראיה מספקת. במילים אחרות, בית המשפט יכול להכריע את דבר אשמו של נאשם על סמך הראיות שבפניו, גם אם בפוטנציה קיימות ראיות נוספות שיכולות לסייע בהוכחת השאלה השנויה במחלוקת"; ע"פ(תל אביב יפו) 71058/00 סקה אברהם נ' מדינת ישראל (לא פורסם 17.1.01); ע"פ(תל אביב - יפו 462/98 מי צור שלמה נ' Reebok International Ltd. (לא פורסם 14.9.99); ע"פ(נצרת)1352/06 הייב ווליד נ' מדינת ישראל (לא פורסם 3.7.07); ת"פ(ירושלים) 3919/02 מדינת ישראל נ' כהן ליאת (לא פורסם 13.1.04).השאלה הניצבת בפני בית המשפט הינה, האם הראיות שהובאו, די בהן כדי להוכיח אשמתה של הנאשמת מעבר לספק סביר, בהבדל מהשאלה: האם ניתן היה להביא ראיות נוספות, אולי אפילו טובות יותר להוכחת האשמה. "וכך סוכמו הדברים בת"פ(חי') 276/88: השאלה העומדת בפנינו היא, האם מן הראיות שבפנינו... מוכחת אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר. אם יכולות היו להיות בידי התביעה ראיות נוספות, שאותן היא לא הביאה או לא גילתה, אין בכוח מחדל זה לגרוע מכוחן של הראיות שהוגשו... לבית המשפט, אם יהיו מספיקות לביסוס הרשעה (ע"פ 654/79). ובע"פ 8002/99 חזר בית המשפט על דברים שנאמרו בע"פ 804/95: "הדין הוא שדי בראיה 'מספקת' ואין כלל המחייב את התביעה להציג את הראיה ה'מקסימלית' שניתן להשיג..." (י' קדמי, על הראיות, חלק שני (תש"ע - 2009) עמ' 700).

42.       כפועל יוצא מכך, אי נקיטה בפעולה מסוימת כגון בדיקת הצמיג, אפילו תוגדר כמחדל חקירתי- לא בהכרח תביא למסקנה לפיה לא ניתן לבסס ממצאים והכרעה על הראיות הקיימות.

43.       במקרה שבפני אמנם הצמיג לא נשלח לבדיקת מומחה צמיגים אולם, דו"ח הבוחן ת/8 מצביע על כך שמסקנתו של הבוחן המשטרתי התבססה על כל הפרמטרים הרלוונטיים, ובהם בדיקה וניתוח של זירת האירוע, ובכלל זאת בדיקת התשתית, בחינת הסימנים השונים שנותרו על הכביש ובסביבת התאונה, ניתוח מיקום כלי הרכב המעורבים, בחינת מיקום ומהירות הרכב המעורב בדיקת ההגה והבלמים וכן בדיקה ויזואלית של נזקי הגלגל.

44.       כדי להשלים את התמונה בנושא זה אומר כי בחנתי גם את כל האסמכתאות שהביא ב"כ הנאשמת לעניין משמעותה של אי עריכת בדיקת הצמיגים. בניגוד לטענת ב"כ הנאשמת, לא נקבע באף אחד מהמקרים כי אי שלילת האפשרות של כשל בצמיג, די בה כנימוק עצמאי לזיכוי. הקביעה בכל אותם מקרים הייתה כי לא הוכחה רשלנות הנהג, כאשר קביעה זו נשענת גם על אי סתירת טענות שונות שהועלו לעניין סיבת התאונה. במקרה שבפני, רשלנותה של הנאשמת הוכחה בראיות פוזיטיביות, כמו גם הקשר בין רשלנות זו לתאונה.

45.       בע"פ 50/68 (יצחק אריה דגני נ' מדינת ישראל , פ"ד כב(2) 274), עלתה טענה בעניין הימנעות המשטרה מלערוך בדיקה מסוימת באחד מאופני הרכב, שנמצא מעוקם לאחר התאונה, שנגרמה לטענת הנאשם כתוצאה מאיבוד שליטה בשל הכשל באופן. בית המשפט דחה את הטענה בנימוק שהוכחת הכשל שגרם לתאונה מוטל היה על הנאשם.

השאלה במקרה שבפני היא האם כשל אפשרי בצמיג מאיין את ממצאי הרשלנות. ועל שאלה זו כאמור, יש להשיב בשלילה.

46.       בהקשר זה יצוין כי גם מומחה ההגנה אשר קיבל לידיו את הצמיג לא ביצע בדיקה אותה לטענתו היה על המאשימה לבצע זולת בדיקה ויזואלית של הצמיג.

47.       בשל כל האמור, אני קובעת כי על אף שלא הוכח כי כל הוראות הנוהל לעניין בדיקת הצמיג, התקיימו באופן מלא, נבחנו כל הגורמים הרלוונטיים לתאונה ולא הורם הנטל ליצירת ספק סביר ברשלנותה של הנאשמת.

האם רכב הנאשמת נסע במהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך

48.       לא נמצאה כל ראיה לכך שהגורם לתאונה נעוץ בנהיגת הנאשמת במהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך. הדבר לא היווה חלק ממסקנות הבוחן אשר קבע בדו"ח הבוחן כי הסיבה לסטייה היא הגורם האנושי. הבוחן מצא כי מחוג מד המהירות של רכב הנאשמת נתקע בנקודה סמוכה לסימון של 70 קמ"ש שהינה פחות מהמהירות המותרת בכביש, מבלי שקבע כי זו המהירות בה נסעה הנאשמת ומבלי שקבע כי המהירות בה נסעה היא זו שגרמה לסטייה. הבוחן ציין כי המהירות הגורמת להחלקה היא מעל 118 קמ"ש ומהירות זו נשללה. אף בעדותו ציין הבוחן כי הוא מניח שהנאשמת נהגה במהירות המותרת ( פרוט' עמ' 14 שו' 25 ואילך). הבוחן לא קבע במסקנותיו וגם לא הוכח בדרך אחרת, כי הנאשמת נסעה במהירות גבוהה לתנאי הדרך וכי זה הגורם לתאונה.

טענה זו נטענה בעלמא בדרך של הסקת מסקנה בסעיף 12 בסיכומי המאשימה.

לפיכך אני מזכה את הנאשמת מעבירה של נהיגה במהירות בלתי סבירה בתנאי הדרך.

49.       לסיכום, אני קובעת כי הנאשמת סטתה ברשלנות לנתיב הנגדי ובכך גרמה לתאונה כתוצאה ממנו נחבלה היא בעצמה ומעורבים נוספים חבלות של ממש ונזק נגרם לכלי הרכב המעורבים .

50.       בנסיבות אלה אני מרשיעה אותה בעבירות של נהיגה בקלות ראש, התנהגות הגורמת נזק, סטייה מנתיב(נסיבות מחמירות) וחבלה של ממש.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.