1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 23.06.21.

1.         ביום 29.05.21 קיבל המבקש לידיו דו"ח מסוג הזמנה לדין שמספרו 34250100640 המייחס לו עבירה של נהיגה ברכב מנועי כשתוקף רישיון הנהיגה פקע ביום 26.05.17 ועברו למעלה משנתיים מיום פקיעתו, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה[נוסח חדש].

2.         ביום הדיון אליו זומן ,לא התייצב המבקש בבית המשפט, ומשכך נשפט בהעדרו ונגזרה עליו פסילה למשך 10 חודשים; פסילה על תנאי של שלשה חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 2,000 ₪.

טענות המבקש

2

3.         המבקש לא טען דבר לעניין אי התייצבותו, אלא ביקש לבטל את פסק הדין או להמתיק את גזר הדין בשל מגפת הקורונה ובשל נסיבות אישיות אותן לא פירט בבקשתו ומצבו הכלכלי הקשה , אשר בעתיו לא חידש את רישיונו. המבקש הוסיף, כי פנה בשל כך, להליך של חדלות פירעון ולסיוע של בני משפחתו לצורך סיוע בשיקומו האישי והכלכלי.

4.         המבקש הוסיף עוד כי העונש שהוטל עליו מחמיר ותקופת הפסילה ארוכה.

טענות המשיבה

5.         המשיבה טענה, כי המבקש לא העלה כל טענה שתוכל להצדיק את אי התייצבותו. הוא לא הציג כל מסמך לגבי מצבו האישי הנטען, אף שגם בהצגת אסמכתא כזו אין די, ולא ניתן להעדר מדיון משפטי ללא קבלת רשות מבית המשפט מבעוד מועד.

6.         עוד נטען כי על בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר בעל הדין להיות מוגשת בתוך 30 ימים מיום שהומצא לו פסק הדין והמבקש לא עשה כן, ואך מטעם זה בלבד יש לדחות את בקשתו.

7.         נוכח האמור עתרה המשיבה לדחיית הבקשה ולהותרת פסק הדין על כנו.

דיון

8.         סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע כי באין הוראה אחרת בחוק, דרך המלך בהליכים פליליים מורה על קיום דיון בעניינו של נאשם. כדברי כב' השופט שהם בע"פ 1903/99 חסין נ' מדינת ישראל מיום 7.4.2008:

3

"העיקרון המנחה בהליכים פליליים- אשר יש הסבורים כי ניתן לו אף מעמד חוקתי- הוא כי דיון יתקיים בנוכחות הנאשם, נוכחות זו דרושה לשם קיומו התקין של המשפט כמו גם לשם מראית פני הצדק והבטחת אמון הציבור בהגינות ההליך הפלילי".

9.         לכלל זה קיימים מספר חריגים שאחד מהם מעוגן בסעיף 240(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") הקובע כי בעבירות הקלות המוגדרות בו, ניתן לדון את הנאשם שלא בפניו, ככל שבית המשפט סבור כי לא ייגרם לו בכך עיוות דין.

10.       כאשר נאשם הוזמן לדיון כדין ואינו מתייצב רואים אותו כמודה בעובדות הנטענות בכתב האישום.

11.       סעיף 130 (ח) לחסד"פ קובע כי נאשם שאינו מתייצב למשפטו ונדון בהעדרו רשאי לבקש ביטול פסק דין, אולם יהיה עליו להוכיח אחד משני תנאים חלופיים. תנאי אחד הוא כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו והתנאי השני הוא כי ביטול פסק הדין דרוש כדי למנוע עיוות דין.

ולעניין זה ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל מיום 29.12.09 בו נקבע כי:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982".

קבלת ההזמנה לדיון וקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש

12.       ההזמנה לדין שנקבע ליום 23.06.21 נמסרה למבקש והוא אישר את קבלתה בחתימת ידו.

4

13.       המבקש לא פירט בבקשתו כל סיבה שבשלה נמנע ממנו להתייצב לדיון, אלא טען בעלמא לעניין מצבו האישי והכלכלי, זאת מבלי שצרף כל אסמכתא לטענותיו. המבקש כאמור, על אף שידע על מועד הדיון עשה דין לעצמו, לא התייצב ואף לא הגיש בקשת דחייה במועד.

לפיכך אני קובעת כי ההזמנה נמסרה למבקש כדין וכי לא הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו.

האם קיים חשש לעיוות דין

14.       גם במצב בו לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש ניתן לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו ובלבד שהדבר דרוש לשם מניעת עיוות דין (רע"פ 6165/17 סעדא נ' מדינת ישראל מיום 24.4.2018).

15.       ככלל, ביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של נאשם בשל החשש לעיוות דינו יעשה לאחר שהצביע על שיקולים כבדי משקל העשויים להביא לשינוי תוצאות פסק דינו (רע"פ 1911/18 עמיד גיש נגד מדינת ישראל מיום 27.5.2018).

16.       המבקש הודה במיוחס לו בכתב האישום ולא טען טענת הגנה שעשויה להביא לשינוי תוצאת פסק הדין. יתרה מכך, גם אם היה המבקש מעלה טענות של ממש להגנתו מוטלת על בית המשפט חובה לבחון אותן בזהירות של ממש. קבלת טענה זו משמעותה כי כל מי שיש לו הגנה טובה יכול שלא להופיע לדיון שנקבע בעניינו ולאחר הרשעתו וגזירת דינו יוכל לגרום לביטולו של גזר הדין (ע"פ 2119/02 כהן עופר נ' מדינת ישראל מיום 14.4.2002, רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל מיום 23.2.2004).

17.       המבקש אינו נהג ותיק, הוא מחזיק ברישיון נהיגה אך משנת 2015, אשר פקע כאמור בשנת 2017 ולא חודש מאז. בנסיבות אלה ובשים לב לכך שלא הוטל על הנאשם מאסר או מאסר על תנאי איני סבורה כי יגרם לנאשם עיוות דין אם לא יבוטל פסק הדין.

5

18.       מדובר בפסק דין שניתן לפני כ-4 חודשים. בנסיבות אלה מדובר בפסק דין חלוט ובבקשה המוגשת בשיהוי ניכר ללא הסבר המצדיק זאת.

לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ט חשוון תשפ"ב, 25 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.