1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 15.1.19 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של שימוש בטלפון הנייד בזמן נהיגה ונגזר עליו קנס בסך 1,200 ₪.

3.         המבקש טען כי ימים ספורים לפני הגשת הבקשה כאן הופתע לקבל לידיו את פסק הדין אשר ניתן בהיעדרו. טען כי מעולם לא קיבל הזמנה לדיון ולא ידע אודות מועד הדיון. טען כי מעיון באישור המסירה עולה כי דבר הדואר לא נמסר לידיו מהסיבה "לא נדרש" וכי לא ניתן ללמוד מהאישור מי ביצע המסירה, ומכאן שלא בוצעה מסירה כדין. טען כי הוא מקבל דברי דואר באופן יומיומי ללא בעיות או שיבושים. טען כי לא ביצע העבירה המיוחסת לו. טען לקיומם של כשלים ראייתיים בדו"ח, ובין היתר טען כי השוטר לא ציין מאיזה מרחק הבחין בעבירה, היכן עצר את המבקש, מהו מקום ביצוע העבירה, ולא ציין פרטים אודות הטלפון הנייד. לאור האמור ועל מנת למנוע עיוות דין ביקש להורות על ביטול פסק הדין ולקבל יומו בבית המשפט.

2

4.         המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש" וכי המדובר בהמצאה כדין.

5.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועיינתי בדו"ח החלטתי לדחות הבקשה.

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         משלוח ההזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

מאישור המסירה עולה כי הזימון לדיון נשלח לכתובתו של המבקש וחזר בציון "לא נדרש". על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד -1974, מדובר בהמצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, ומכאן שקמה חזקת המסירה. המבקש לא הוכיח כי לא קיבל את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בו, ומכאן שלא הפריך את חזקת המסירה. המבקש אף ציין כי קיבל בדואר את פסק הדין, ללא קושי. בנוסף, המבקש לא תמך בקשתו בתצהיר.

עוד יש לציין כי באישור המסירה מופיעה חתימת המוסר, ממנה ניתן ללמוד את זהות המוסר.

8.         לאחר שעיינתי בנסיבות המקרה המפורטות בדו"ח ובתגובת הנהג ושקלתי נימוקי הבקשה, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום עיוות דין למבקש. עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה.

9.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

10.       בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

הנאשם ישלם הקנס האמור בגזר הדין עד ליום 1.5.19.

3

11.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"א אדר ב' תשע"ט, 28 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.