1

בפניי בקשה דחופה למתן החלטה בבקשה החוזרת של המבקש לביטול פסק דין, שהוגשה ביום 6/6/22.

המבקש טוען כי הגיש את הבקשה ביום 6.6.22, ועד היום לא ניתנה החלטה בה. אציין כי מבדיקה שערך בית המשפט בנט המשפט, מסתבר כי אכן הבקשה הוגשה במועד זה, אך משום מה, היא לא הופיעה בסל המשימות של בית המשפט. כתוצאה מכך, לא יכל בית המשפט לדעת על קיומה, וממילא לא טיפל בה. שכן, דרכו של בית המשפט, ליתן החלטות מיד ובסמוך לאחר הגשת בקשות בפניו. התקלה תיבדק מול המזכירות והמחשוב, כדי שניתן יהיה להפיק לקחים.

לגופו של עניין, לא מצאתי שום עילה ובסיס משפטי להידרש שוב לבקשה לביטול פסק הדין.

בית המשפט חוזר על האמור בהחלטתי מיום 1/6/22 המדברת בעד עצמה. יחד עם זאת, פטור בלא כלום אי אפשר, ועל כן, אייחד מספר מילים לבקשה שבפניי.

המבקש חוזר וטוען כי הזימון לדיון בבית משפט לתעבורה, נמסר לו, אך נותר ברכבו, הרכב נשרף, ועל כן הוא לא יכל לדעת על מועד הדיון.

טענה זו היא טענה שקשה לקבלה.

2

ראשית, לא צורפה שום ראיה לנטען. אדם שרכבו נשרף, אמור להחזיק ראיה כלשהי על כך.

שנית, וזה העיקר, אדם אחראי המקבל זימון למשפט, ניגש למחרת היום למשטרה שם קיבל את הדוח, מספר את הסיפור הזה, ומקבל שיחזור של הדוח, או פונה לבית המשפט, או פונה לעו"ד, על מנת לוודא שהוא לא יפספס את מועד המשפט. לכן, אני לא מקבל את הטענה הזו ודוחה אותה.

שלישית, כפי שהודגש בהחלטה הקודמת, המבקש עמד לדין על נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע, ועד ליום זה, בחלוף למעלה מ-7 שנים, הוא לא הציג שום מסמך ממשרד הרישוי, שמוכיח שהאמור בכתב האישום אינו אמת. לכן, אין ממש בנטען בסעיף 6 לבקשה. הנטל להראות שיש ממש בהגנתו, רובץ על המבקש ולא על המדינה. משהוזמן המבקש כדין וניתן לו יומו ולא התייצב, רואים אותו, לפי החוק, כמי שהודה בעובדות כתב האישום, ועליו הנטל לסתור זאת (סעיף 240 (א) (2) לחסד"פ).

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשפ"ב, 27 יוני 2022, בהעדר הצדדים.