1

2

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו, ב-4.3.15 בשעה 11:10 או בסמוך הוא נהג ברכב ברחוב בן יהודה בתל אביב בהתקרבו לצומת עם רחוב סמולנסקין ולא איפשר להולכי רגל שחצו במעבר להשלים את החצייה בביטחה בניגוד לתקנה 67 (א) לת"ת.

הנאשם כפר בהאשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר, כאשר עדותו נשענה רובה ככולה על הדו"ח אותו הוא רשם ביום האירוע. לפי רישומו הוא הבחין כי הולך רגל נעמד במעבר ליד הפס השני, כאשר הנאשם חולף בנסיעה רצופה במקום. אשר על כן נרשם הדו"ח נשוא הדיון כאן. תגובת הנאשם לאוזני השוטר במעמד רישום הדו"ח הייתה כי הוא עצר בעקבות רכב שנסע לפניו וניסה לפנות שמאלה במקום.משלא הצליח, המשיך ופנה ימינה לכיוון רחוב סמולנסקין.

הנאשם העיד בבית המשפט כי אכן כאלה היו פני הדברים. הוא נעמד- נעצר לפני המעבר בגין עמידת הרכב שלפניו. לא זאת אף זאת, לא היה כל הולך רגל עת הוא חלף בנסיעה במעבר. כדי לתאר המקום המדובר, הציג תמונות מהמקום (נ/1-נ/15).

בחנתי העדויות. השוטר בכל רישומיו לא ציין מה היה מצב המעורבים (רכב הנאשם- והולך הרגל) בנקודת הזמן שהולך הרגל פתח בחציית הכביש.

זאת לדעת, אף ברישומיו הוא ציין כי הולך הרגל נמצא רק בפס השני מפתח המעבר ונעמד. דהיינו, האפשרות כי רכב הנאשם כבר היה בנסיעה בתוך המעבר עצמו, אפשרית גם אפשרית. לטעמי, זו הסיבה שהנאשם חזר פעם אחר פעם על עדותו כי לא הבחין בכל הולך רגל כלל ועיקר, ואפילו נמצא הולך הרגל במעבר שעה שהנאשם כבר נסע בתוכו- אין בעובדה זו כדי להרשיעו בדין.

3

סוף דבר, מאחר ונסיבות מקרה זה אינן ברורות כל צורכן, והספק נותר, החלטתי כאמור לזכות הנאשם.

ניתנה היום, י"ד שבט תשע"ו , 24 ינואר 2016