1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 27.6.21 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור ונגזר עליו קנס בסך 1,800 ₪.

3.         המבקש טען כי סמוך למועד הדיון לא חש בטוב וחשש כי חלה בקורונה ועל כן לא התייצב לדיון. טען כי בשל הסמיכות למועד הדיון לא הספיק לעדכן את בית המשפט, וצירף אישור מחלה. לאור האמור ביקש לקבל יומו בבית המשפט על מנת שיוכל להשמיע טענותיו בנוגע לתיק.

2

4.         ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי הבקשה הוגשה לאחר המועד הקבוע בסעיף 130(ח) לחסד"פ, ועל כן בית המשפט רשאי לדון בבקשה רק אם הוגשה בהסכמת תובע. טענה כי הדיון נדחה לבקשת המבקש והמבקש ידע אודות מועד הדיון החדש, ואין כל הצדקה לכך שלא הודיע במועד לבית המשפט.

5.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לקבל הבקשה בכפוף לתשלום הוצאות.

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         אין מחלוקת כי המבקש ידע אודות מועד הדיון אשר נדחה לבקשתו. אשר לטענת המבקש כי סמוך למועד הדיון לא חש בטוב וחשש כי חלה בקורונה, הרי שגם אם נבצר מהמבקש להתייצב לדיון במועד הקבוע, יכול היה להגיש הודעה או בקשה לדחיית מועד הדיון "בזמן אמת" או לכל הפחות סמוך לאחר מכן משחלפה המניעה הרפואית לכך, ולא להמתין ולהגיש הבקשה קרוב לחודשיים לאחר שמועד הדיון חלף.

8.         עם זאת, מאחר שהמבקש הציג אישור רפואי רלוונטי ליום הדיון ונוכח יתר טענותיו, אני סבורה כי יש מקום ליתן לו יומו בבית המשפט על מנת להסיר את החשש מפני עיוות דין, אולם זאת בכפוף לחיוב המבקש בתשלום הוצאות לטובת המדינה.

9.         סיכומו של דבר, הריני לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין, זאת בכפוף לחיוב המבקש בתשלום הוצאות לטובת המדינה בסך של 800 ₪, אשר ישולם על ידי המבקש עד ליום 29.9.21 שאחרת, יוותר פסק הדין על כנו.

            המזכירות תודיע לצדדים ותעביר התיק לעיוני ככל שההוצאות ישולמו כאמור לעיל.

ניתנה היום, ג' תשרי תשפ"ב, 09 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.