1

בפניי בקשה שכותרתה היא "ביטול פסק דין" לצורך בטול רכיב הפסילה.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בבקשה , בתגובה ובתיק ובישם לב לעמדת בית המשפט העליון בע"פ 9142/01 ,

לא מצאתי לנכון לקיים דיון במעמד הצדדים.

המבקש מאשר כי קיבל את גזר הדין, שניתן בהיעדר ביום 24.01.2016 לידיו.

המבקש שילם את הקנס שהוטל עליו וטוען , כי מיום תשלום הקנס הפסיק לנהוג למשך 60 יום אך לא הפקיד הרשיון מחוסר ידיעה.

עוד נטען כי בעקבות בירור שערך לסיבה שאינו מקבל חידוש לרישיון הנהיגה התברר לו, כי זו נובעת מפסק הדין.

מהתיק האלקטרוני עולה כי המבקש קיבל את גזר הדין ביום 17.2.16 .

גם מהמפורט בבקשה למדים כי המבקש ידע על גזר הדין ואף פעל על פיו (גם אם חלקית).

בהודעה על גזר הדין כתוב במפורש, כי על המבקש להפקיד את רישיונו במזכירות בית המשפט ומשלא פעל כן, אין למבקש להלין אלא על עצמו שתקופת ריצוי עונש הפסילה טרם החלה להימנות.

גם אין הסבר לשיהוי בן החמש שנים בהגשת הבקשה.

מנין הפקדת רישיון מתחיל מיום הפקדת הרישיון בפועל כפי שמעוגן בסעיף 42 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] , תקנה 556 לתקנות התעבורה ובקביעת בית המשפט העליון בין היתר, בבש"פ 9075/12 מוחמד גאבר נ. מדינת ישראל .

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ה שבט תשפ"א, 07 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.