1

לפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 21.1.19 .

המדובר בעבירה מיום 15.5.18 בניגוד לתקנה 36(ה) לתקנות התעבורה,

המאשימה מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא מצאתי צידוק לקיום דיון במעמד הצדדים.

המדובר בעבירה מסוג ברירת משפט.

המבקש טען כי לא נשלחה אליו הזמנה לדיון, ואולם, הזמנה נשלחה אל המבקש בדואר רשום לכתובתו ועל פי נוהלי המשטרה.

אישור המסירה שבתיק, מלמד כי ההזמנה חזרה בציון "לא נדרש".

בנסיבות, קמה חזקת מסירה בהתאם לתקנה 44א לתקנות סדר דין פלילי ועמדת הפסיקה, והנטל על המבקש להפריכה [רע"פ 3313/17 עאסלה נ' מדינת ישראל (27.4.17), ברע"פ 3202/16 בן נחום נ' מדינת ישראל (18.5.16)].

הנטל לא הורם ע"י המבקש.

ב"כ המבקש טוען כי יש ליתן למבקש יומו בבית המשפט.

זכותו של המבקש ליומו בבית המשפט איננה אבסולוטית (עיין: רע"פ 3910/11 סימון ספיאשוילי נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 30.5.11)

2

משלא היתה התייצבות רואים את הנאשם כמי שהודה ועל כן הורשע ונגזר דינו מכח סעיף 240 לחסד"פ.

לגופו של ענין, המפורט בבקשה אינו עונה לפרוט הנדרש ע"י הפסיקה ואין בו כדי להניע את ההליך מחדש (עיין: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מ"י, הרכב: הש' א. ברק, הש' ת. אור, הש' א. מצא, 2.10.03, עפ"ת (חי') 11389-07-09  חאג'י נ' מדינת ישראל, הש' ד. סלע, 22.9.09, עפ"ת 20545-04-12 איימן אלחסנאת נ' מ"י, הש' ט. חיימוביץ', 21.5.12).

העונש שהוטל הולם את העבירה ועושה העבירה.

אין עיוות דין .

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ט, 22 מאי 2019, בהעדר הצדדים.