1

בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 07.08.22 בגין עבירת ברירת משפט בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, מיום 05.07.21.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא מצאתי צידוק לקיום דיון במעמד הצדדים.

הכללים להגשת בקשה לבטול פס"ד שניתן בהעדר קבועים בסעיף 130 לחסד"פ , רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18).

המדובר בעבירה מסוג ברירת משפט.

ב"כ המבקש טען כי לא נשלחה אליו הזמנה לדיון.

ואולם, הזמנה נשלחה אל המבקש בדואר רשום לכתובת מעודכנת של המבקש ועל פי נוהלי המשטרה, אותה כתובת אליה נשלח פס"ד הדין, שניתן בהעדר אותו הנאשם כן קיבל לדבריו.

אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש".

בנסיבות קמה חזקת מסירה לפי תקנה 44א לתקנות סדר דין פלילי והנטל עבר אל כתפי המבקש להוכיח, כי אי קבלת דבר הדואר לא נבע מהימנעותו לקבלו [ עיין: רע"פ 9142/01 סוראיה נ' מדינת ישראל (2.10.03) , ע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.03.18), רע"פ 6153/20 ( 24.9.20 ) וכן עפ"ת 28662/12-12 קדוש נ. מי', עפ"ת 20229-12-17 דוד חזן נ. מי' , עפ"ת 14905-03-17 סילאם נ' מדינת ישראל (19.4.17)] .

ב"כ המבקש טען כי ההליך נפתח בעקבות בקשה להארכת מועד שנערכה על ידו וכי ציפה שהדוח ישלח אליו.

2

ראשית העובדה שבקשה נערכה ע"י ב"כ אינה מלמדת בהכרח שאותו ב"כ מייצג גם בהליך העיקרי.

שנית, לא צורף לבקשה מסמך המלמד כי ב"כ המבקש בקש לשלוח אליו את ההזמנה, לא במסגרת הבקשה להארכת מועד ולא באמצעות פנייה למשטרת ישראל.

לגופו של ענין אין המפורט בבקשה מצדיק היענות לבקשה.

עם זאת , ונוכח העובדה שהמאשימה כלל לא התייחסה לטענת ב"כ הנוגעת לכתובת משלוח ההזמנה , כי אז קובעת כי אם בתוך 30 יום ישולמו הוצאות על סך 250 שח' לטובת אוצר המדינה, כי אז יבוטל פסק הדין שניתן בהיעדר, לפנים משורת הדין.

ניתנה היום, י"ז אלול תשפ"ב, 13 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.