1

שמעתי היום את סיכומי הצדדים ולאחר שלב זה של המשפט הכרעתי דינו של הנאשם תוך שקבעתי כי הנאשם זכאי.

להלן נימוקי להחלטה זו:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה בניגוד לתקנה 36(ג) בתקנות התעבורה - חציית קו הפרדה רציף.

הנאשם כפר באישום וטען כי במהלך נסיעתו לא חצה כל קו הפרדה רציף.

לגרסתו, יצא הוא מאזור מגוריו (שבט אלעוקבי הסמוך לכביש 31), תוך שעשה שימוש בקטע דרך על כביש 31 בו הקו הרציף קוקו על ידי מע"ץ.

2

אין חולק כי קילומטר 19 בכביש 31 סומן כפי שטען הנאשם וזאת כפועל יוצא מאישורי מע"ץ אשר הוגשו לבית המשפט בתיק 7294-01-13 .

המדינה לא חלקה על טענת הנאשם לפיה בקילומטר 19 מסומן הכביש בקו לבן מקוקו, אך טענה כי האירוע התרחש בקילומטר 21 ולא כפי שטען הנאשם.

מטעם המדינה העידה עדה אחת בלבד (השוטרת עדי שושן) ולדבריה אין לה כל זיכרון מהאירוע זולת הפרטים שרשמה במסמכים ת/1 ו- ת/2.

כל ניסיונות הנאשם בחקירתה הנגדית לחלץ מהעדה נתונים מעבר לאלה שנרשמו על ידה כשל.

העדה לא זכרה את המקרה, לא יכלה לתת הערכות מרחק, לא זכרה ולא ידעה לציין האם היה בניידת שוטר נוסף (כפי שטען הנאשם) וכל שציינה היא שאם לא רשמה אז כנראה שלא היה כזה.

בהישען על ת/1 ו-ת/2 (תיעוד האירוע על ידי השוטרת), אין כל אינדיקציה למיקום רכבו של הנאשם בקילומטר 21.

המיקום היחיד בו מופיע הרישום ק"מ 21 הוא כתב האישום עצמו, שעה שנסיבות הדוח אינן מצביעות על מיקום כניסת הנאשם לכביש.

עדותה של השוטרת בעל פה בעניין זה הינה ללא כל ערך ראייתי, מבחינת משקל, שכן היא עצמה אישרה כי אינה זוכרת כלל את האירוע.

מאחר והנאשם טוען בתוקף כי האירוע התרחש בקילומטר 19, ומאחר ואין חולק כי בקילומטר 19 אין קו הפרדה רציף, ומאחר ואין בידי המדינה ראייה סבירה לסתור טענה זו של הנאשם, הרי שלא נותר לי אלא לקבל את גרסתו כנכונה.

לא מצאתי בעדות הנאשם כל סתירה מהותית.

עדות הנאשם נמצאה על ידי אמינה ולכן אני קובע כי עובדות האישום לא הוכחו מעבר לכל ספק סביר וכי נותר ספק ממשי באשר לאחריות הנאשם.

כפועל יוצא מאותו הספק, אני מחליט לזכות את הנאשם בפרשה זו.

ניתנה היום, י"ד חשוון תשע"ז, 15 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים