1

הנאשם זומן כחוק.

מועד הדיון נקבע בנוכחות הנאשם בדיון אשר התקיים ביום 24.6.19.

יואר, כי ביהמ"ש ביקש לקבוע הדיון לשעות הבוקר, אלא שנעתר לבקשת הנאשם שלא להפסיד יום עבודה ולפיכך נקבע הדיון לשעה 15:00.

ביהמ"ש המתין לנאשם עד בוש, ומשלא התייצב הנאשם במועד, פעל ביהמ"ש כאמור בהוראות סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי, לפיו רואים אי התייצבות לדיון בעבירות קלות כהודאה באשמה.

אשר לאמירותיו הסתמיות של הנאשם כי איננו אשם וכי יש לו ראיות - בכך אין כדי לגרום לביטול גזה"ד מחמת החשש לעיוות דין.

ע"פ רע"פ 9142/01 סוריא איטליא על הנאשם המבקש לבטל פסה"ד לצרף מכלול ראיותיו כדי ליצור תשתית ראיתית לכאורית.

וכפי שאף נקבע ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם:

2

"טענות כלליות וסתמיות בדבר קיומו של עיוות דין, מבלי להניח תשתית ראייתית בעלת משקל לתמיכה בטענה, לא יובילו, ככלל, לבטלותו של פסק הדין, בעילה זו.

בפסיקתו של בית משפט זה, ובעיקר בהחלטות שניתנו בבקשות לרשות ערעור, נדונה לא אחת הטענה לקיומו של עיוות דין, בהקשר לסעיף 130(ח) לחסד"פ. כך, ברע"פ 2575/17 גייאר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.9.2017) נקבע, כי מבקש אשר אינו מנמק את טענתו מדוע ייגרם לו עיוות דין, "זולת טענה כללית שהעלה לפיה הוא כופר במיוחס לו", אינו עומד באמות המידה לביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר...

... לסיכום, על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון את תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו".

אף הנאשם אשר בפניי לא טען דבר מלבד טענה סתמית בדבר חפותו אשר לא גובתה בנימוקים הנתמכים בראיות המבססות את טענתו לפיכך אין באמור בבקשה כדי ליצור חשש לעיוות דין ולהביא לביטולו של פסק הדין שניתן בהיעדר, מחשש לעיוות דין. .

העונש שהוטל על הנאשם הולם את העבירה כמתואר בכתב האישום.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"ט, 28 יולי 2019, בהעדר הצדדים.