1

לפני בקשת הנאשם לבטל פסק דין שניתן עקב אי התייצבותו.

1.         לנאשם נרשמה הזמנה לדין שעניינה נהיגה במהירות העולה על המותר בדרך עירונית.

2.         הדיון בתיק נקבע ליום 6.11.16. הנאשם לא התייצב לדיון. לאחר שב"כ המאשימה הציגה לבית המשפט אישור מסירה חתום כדין בידי הנאשם - נשפט הנאשם בהיעדרו.

3.         בבקשה טוען ב"כ הנאשם כי הנאשם הגיש ביום 23.11.16 תלונה למשטרת ישראל על גניבת רישיון הנהיגה שלו. נטען כי העבירה שיוחסה לנאשם, שאינו קורא או כותב עברית, בוצעה על ידי אדם אחר שהתחזה לנאשם. הבקשה הוגשה ללא תצהיר התומך בעובדות המשמשות לה יסוד.

4.         התביעה מתנגדת לבקשה.

דיון והכרעה

2

5.         לאחר ששקלתי את נימוקי הבקשה מצאתי לדחותה. ראשית וכפי שצוין, העובדות המשמשות יסוד לבקשה, ובכלל זה העובדה כי לא הנאשם אלא אדם אחר שהתחזה לו ביצע את העבירה, אינה נתמכת בתצהיר כמתחייב מן ההלכה הפסוקה (רע"פ 9142/01‏ איטליא נ' מדינת ישראל, פ''ד נז(6) 793). ודוק: גם לצורך ביסוסו של עיוות דין לנאשם אם לא יבוטל פסק דין נדרשת הקמת תשתית עובדתית במסגרת הבקשה; דבר שלא נעשה במקרה זה.

            יתר על כן, הנאשם טוען בבקשה כי אדם אחר התחזה לו באמצעות רישיון הנהיגה אך ממלא פיו מים בכל הנוגע לרכב בו נעברה העבירה. במלים אחרות, הנאשם כלל אינו טוען בבקשה כי הרכב שלגביו בוצעה האכיפה אינו שייך לו וממילא אינו תומך טענה כזו בתצהיר.

6.         שנית, כעולה מעיון בפרוטוקול, ב"כ המאשימה הציגה לבית המשפט אישור מסירה כדין חתום ביד הנאשם. הנאשם אינו מספק ולו בדל הסבר לאי התייצבותו לדיון. ודוק: גם אם יש בפי הנאשם טענות כבדות משקל לגופו של עניין מן הראוי לכל הפחות במסגרת הבקשה להניח תשתית לטעם שמנע מן הנאשם מלהתייצב לדיון בעניינו ולשטוח את טענותיו. הנאשם לא סיפק שמץ הסבר בעניין זה וממילא לא תמך הסבר זה בתצהיר או בראיה אחרת.

7.         העולה מן המקובץ הוא כי הנאשם לא הניח תשתית לטענה כי שפיטתו גרמה לעיוות דינו או כי היה בפיו טעם סביר לאי התייצבותו. בנסיבות אלה אני מוצא לדחות את הבקשה.

ניתנה היום, ה' טבת תשע"ז, 03 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.