1

1.         ראשית דבר:

הנני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

2.         נסיבות המקרה:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 04/10/15 בשעה 10:50, נהג ועקף רכב אחר אשר עצר לפני מעבר החצייה, וזאת בניגוד לתקנה 47(ז) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. (להלן: "התקנות"). 

3.         דיון והכרעה:

2

המאשימה הציגה גרסה הגיונית וסבירה ובעיקרה פירטה באמצעות השוטר עורך הדו"ח רס"ב עבאס רוסלן (ת/1) כי עצר (השוטר) מאחורי רכב שנתן זכות קדימה להולכי רגל במתחם הביג בכרמיאל, והבחין לפתע בנאשם נוסע בנתיב הנגדי ועוקף את שני הרכבים. על גרסה זו חזר השוטר גם במהלך ביקור הצדדים ובית המשפט במקום האירוע ביום 23/3/17.

מנגד, גם גרסת הנאשם, אשר טען לחפותו ועמד על טעותו של השוטר עוד בתגובתו לדו"ח, הגיעה לידי גרסה מגובשת והגיונית לפיה הוא לא הגיע כלל מהכיכר ולא ביצע עקיפה, ובמעמד הביקור במקום, חזר על כך והוסיף כי היה לבד בנתיב הפונה ימינה ולא היתה לו כל סיבה לבצע עקיפה.

ככלל, באשר לביקור במקום, התרשמתי כי מדובר על מחלוקת עובדתית בין שני הצדדים ולא ניתן על סמך הביקור לגבש מסקנה באשר לאשמתו של הנאשם. כמו כן, יוער כי גם מזכרו של השוטר (ת/2), המתאר בעיקרו שיח לא נעים שהתנהל בין שני הצדדים בשעת האירוע, אינו יכול להאיר באשר לאשמתו של הנאשם במקרה דנן.

4.         סיכומו של דבר:

לפיכך, ומאחר ונטל השכנוע רובץ לאורך כל הדרך על כתבי המאשימה, ויכול כי הנאשם אכן לא ביצע את המיוחס לו, כפי שעולה מגרסתו הנחרצת הנ"ל ומהביקור במקום אשר בוצע, הגעתי למסקנה כי אין מקום להעדיף גרסה על פני רעותה ויש מקום במקרה דנן לזכות את הנאשם מחמת הספק.

ניתנה היום, ב' אייר תש"פ , 26 אפריל 2020, בהעדר הצדדים