1

העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום היא כי ביום 28.7.15 בסמוך לשעה 16:30, נהג את רכבו בשול ולא על הכביש, עבירה בניגוד לתקנה 33(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.

המדובר בעבירה מסוג ברירת משפט, הנאשם הגיש בקשה להישפט, כפר בעבירה המיוחסת לו וביום 21.9 שמעתי ראיות הצדדים.

2

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם, שקלתי את טענות הצדדים ושבתי ועיינתי בחומר שהוגש, השתכנעתי כי המאשימה עמדה בנטל השיכנוע כנדרש במשפט פלילי להוכחת העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

טענת הנאשם הייתה כי נסע כרגיל בנתיב הנסיעה ופנה ימינה בנתיב הפנייה לפני הרמזור בצומת יאסיף, כאשר לפתע עצר אותו השוטר בלא הצדקה. הנאשם טען כי הכביש היה פנוי ולא הייתה כל סיבה שייסע על השול.

הנאשם הציג תמונות שבאו להוכיח את טענתו, אולם תמונות אלה תומכות דווקא בגרסת השוטר. מהתמונות עולה כי עומס התנועה היה לכיוון מזרח עקב כלי הרכב שהמתינו לאור ירוק לנסיעה בכיוון עכו, כך שמי שמבקש לפנות ימינה לכיוון צפון, כמו הנאשם שסיפר כי נסע לכיוון ירכא, נאלץ להתעכב, וזאת על אף שהדרך בכיוון הנסיעה המבוקש מבחינתו הייתה פנויה. בנסיבות אלה, יש לכאורה למי שמבקש לנסוע צפונה "תמריץ" לרדת לשול לעקיפת כלי הרכב הממתינים ולהגיע עד לנתיב הפנייה ימינה שהיה פנוי כאמור.

הסברו של הנאשם כי השוטר "חיפש" אותו, אינה מתיישבת עם העובדה כי השוטר ציין בנסיבות עבירות נוספות אך נמנע מלרשום בגינן דוח. כך, אין מחלוקת למעשה שלרכבו של הנאשם לא היה רשיון רכב תקף והוא אף לא החזיק בתעודת ביטוח. הדברים צוינו בדוח, אך לנאשם לא יוחסו עבירות נוספות. לו היה השוטר "מחפש" את הנאשם כטענתו היה יכול בקלות לרשום דוחות נוספים או אחרים, ולא היה צורך "להמציא" עבירה שלא בוצעה.

עד התביעה, השוטר אריק גל, לא זכר את פרטי המקרה בעת עדותו בפניי. המדובר במקרה שגרתי ודוח שכמוהו בוודאי נרשמו רבים בידי שוטר זה במסגרת תפקידו, כך שעובדה זו הינה טבעית. מכל מקום, לא מצאתי בחקירה הנגדית כל סיבה לדחות את גרסתו של העד, אשר פורטה כנדרש בדוח שערך.

לאור האמור לעיל, שוכנעתי מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום ולפיכך, הנני מוצא אותו אשם בביצועה.

ניתן היום 25 באוקטובר במעמד ב"כ המאשימה.

3

גזר דין

העבירה המיוחסת לנאשם הינה מסוג ברירת משפט ובצידה קנס בסך 750 ₪. עם זאת, כפי שהובהר לנאשם בטרם פתיחת המשפט ובהתאם לפסיקה, מרגע שביקש הנאשם להישפט בגין העבירה קנס זה אינו רלוונטי עוד והעונש ייקבע לפי שיקול דעתי, כלל הנסיבות לרבות עברו של הנאשם (ראו לדוגמא עפ"ת 17669-04-12 גולן טמזורטי נ' נדינת ישראל.

בהתאם להלכה זו כבר נגזר על אדם עונש של קנס בסך 5,000 ₪ בגין שלוש דוחות חנייה אשר הקנס המקורי בצידם היה 100 ₪ בלבד (עפ"א 22223-08-14 חגי יונגר נ' מדינת ישראל) ואף הוטלה פסילה על תנאי או פסילה בפועל של רשיון הנהיגה, על נהגים שעשו שימוש בטלפון בעת נהיגה וראו לדוגמא אחת מני רבות עפת 5057-11-08 יצחק פריזאת נ' מדינת ישראל.

הנאשם זומן לדיון היום ולא התייצב. יובהר כי הנאשם הורשע בהחלטה שהוכנה מראש, בלא קשר לאי הופעתו היום, אולם אני רואה אותו כמי שוויתר על האפשרות לטעון לעונש.

אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,400 ש"ח או 7 ימי מאסר שישא בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל

עליו.

הקנס ישולם עד יום 30.12.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, 25 באוקטובר 25 אוקטובר 2016, במעמד ב"כ המאשימה, עו"ד אייל עאמר.