1

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר.

הנאשמת טוענת כי מעולם לא קיבלה את ההזמנה למשפט.

המאשימה מתנגדת לבקשה ומסתמכת על אישור המסירה שחזר בציון "לא נדרש".

דין הבקשה להידחות.

2

אמנם, תגובתה של המאשימה חסרה, שכן המאשימה לא מציינת כי דבר הדואר נשלח לכתובתה הרשומה של הנאשמת וכפועל יוצא מכך אף לא מציגה ביסוס עובדתי לטענה כאמור. מאידך גיסא, בדיקת אישורי המסירה בתיק מלמדת כי גזר הדין (אשר נמסר לנאשמת על פי טענתה), נשלח ונמסר באותה כתובת אליה נשלח הזימון למשפט. משכך, המסקנה הבורה היא כי המדובר בכתובתה של הנאשמת.

לאור האמור, די באישור המסירה הקיים בתיק, המציין את שם פקיד הדואר ותאריך המסירה, על מנת להקים את חזקת המסירה. כידוע, מקום בו נשלח דבר הדוא רלכתובתו הרושמה של הנאשם לא די בהעלאת טענות כלליות בדבר אי הגעת הדואר ליעדו - "כאשר דו"ח העבירה, ההזמנה לדיון, או כתב האישום נשלחים בדואר רשום לכתובתו של המבקש במשרד הפנים, לא תעמוד לו, ככלל, טענה לקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות... טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר יש לתמוך בחומר ממשי, ואין להעלות טענות מסוג זה בעלמא וללא כל תימוכין" (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם, [פורסם בנבו] פסקה 35 (25.3.2018)).

סוף דבר, הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ה' אייר תשפ"א, 17 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.