בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע

תת"ע 8864-08-19 מדינת ישראל נ' סאלם אבו כף

באיחוד דיון עם תיקים: 2769-01-20 2546-11-19 2365-08-19

מאשימה

מדינת ישראל

נגד

נאשמים

סאלם אבו כף
ע"י ב"כ עו"ד גבריאל פרץ

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע שתי עבירות של נהיגת רכב בזמן פסילת רישיון נהיגתו ובביצוע שתי עבירות של נהיגת רכב כאשר רישיון נהיגתו פקוע (לפי עובדות כתב האישום משנת 2006).

עובדות כתבי האישום לא מייחסות לנאשם עבירות נלוות או התנהגות נוספת בזמן הנהיגה אותה ניתן להגדיר כ"בריונות כבישים". עצם נהיגות הנאשם ברכב פעמיים כאשר הוא פסול לנהיגה ופעמיים כאשר רישיון נהיגתו אינו בתוקף, הם אשר הובילו להגשת כתבי האישום כנגדו.

ב"כ המדינה סבורה כי יש הצדקה להחמיר עם הנאשם ולגזור עליו ענישה הכוללת ריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח.

לשיטת המדינה חזרת הנאשם ארבע פעמים על ביצוע עבירות הכוללות נהיגה כאשר פעמיים היה פסול לנהיגה ופעמיים נעדר תוקף רישיון, מצדיקה ענישה משיקולי גמול והרתעה על פני ענישה שיקומית.

את עמדתה העונשית תמכה המדינה בפסיקה לפיה אושרה בעבר ענישה הכוללת רכיב של מאסר ביחס לאירוע שני של נהיגה בזמן פסילה.

ב"כ הנאשם סבר כי יש לתת משקל רב ללקיחת האחריות מצד הנאשם ללא כל תיקון של כתב האישום וללא כל הסדר עם המדינה.

לשיטת ההגנה יש חשיבות רבה לעובדה כי שתי נהיגות הנאשם בזמן פסילה לא בוצעו בכביש אלא אחת בשטח עפר והשנייה בכביש שירות, אזורים בהם אין תנועה של כלי רכב אחרים.

בנוסף הדגיש הסנגור כי 40 מתוך 49 הרשעות הנאשם בוצעו לפני יותר מ-10 שנים וכמעט כולן עבירות קנס.

לא תלוי כנגד הנאשם כל מאסר מותנה והוא עצמו אב לשבעה ילדים נורמטיבי לחלוטין מהפן הפלילי שעבר כבר מבחן עיוני לצורך חידוש רישיונו לאחר ששנים לא הורשה לחדש אותו בשל חובות להוצל"פ.

דיון וקביעת העונש הראוי בהתאם לעקרון ההלימה הקבוע בחוק-

ביום 20.1.20 קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, כבוד השופטת שלו, בעפ"ת 21538-08-19 מדינת ישראל נגד גניים (להלן - פרשת גניים) את הדברים הבאים:

"לא אחת נקבע, כי העבירה של נהיגה בזמן פסילה היא אחת מעבירות התעבורה החמורות, שכן מעבר לסכנה הנשקפת לציבור, מנהיגתו של מי שרשות מוסמכת קבעה כי הוא מסוכן באופן המצדיק את פסילתו; הרי שמדובר בעבירה המבטאת זלזול בשלטון החוק וברשויות אכיפת החוק. עוד נקבע, כי "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת" (רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (24.1.11)‏‏). יפים בהקשר זה דברי כב' השופט לוי ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן (8.5.07):

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור - נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב... על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי 'מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו ... דינו - מאסר שלוש שנים'".

על כן, נקבע בפסיקה ענפה, כי על בתי המשפט להטיל בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה ענישה מחמירה, לרבות עונשי מאסר בפועל; ובעניין אבו לבן הנ"ל נקבע, כי אין מניעה להטיל עונש של מאסר בפועל בגין עבירה זו, גם על מי שלא תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי (ראו גם רע"פ 1211/12 ישראלי נ' מדינת ישראל (15.2.12)). הדברים נכונים, על אחת כמה וכמה, בעניינו של מי שאין זו הרשעתו הראשונה בעבירה זו. וכך נקבע ברע"פ 1483/19 ליפשיץ נ' מדינת ישראל (‏6.3.19, להלן- עניין ליפשיץ):

"נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סכנה לביטחונם ולשלומם של הנהגים והולכי הרגל שבסביבה, והיא אף משקפת יחס מזלזל בחיי אדם, בצווי בית המשפט ובחוק... בנוהגו בפעם השלישית בזמן פסילה, בעוד עונש מאסר בשל פסילה בזמן נהיגה תלוי ועומד מעל לראשו, ביטא המבקש כי אין עליו מורא הדין והוא אינו נרתע מסיכון חיי אדם. יש לייחס חומרה רבה להתנהגות זו, המצדיקה, בנסיבות העניין, עונש מאסר בפועל כפי שנגזר על המבקש".

גם העבירה של נהיגה כשרשיון הנהיגה פקע לתקופה ארוכה, היא עבירה שהערכים המוגנים בגדרה דומים, ושלא ניתן להקל ראש בחומרתה; כאשר ככל שתקופת הפקיעה ארוכה יותר, ראוי להתייחס אל הנהג כמי שאינו מורשה כלל לנהיגה, כך שפוטנציאל הסכנה לציבור הטמון בנהיגתו, גבוה."

בפרשת גניים קיבע בית המשפט המחוזי כמתחם ענישה ראוי עונש מאסר בפועל שנע בין 6 ועד 20 חודשי מאסר.

במקרים אחרים שקדמו לפסיקה לעיל, וכאשר הנסיבות היו שונות, קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מתחמים אחרים לעבירה של נהיגה בזמן פסילה:

בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל נקבע:

"מתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה."

מתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נקבע

בעפ"ת 43966-08-13 (מחוזי באר-שבע) חאלד זידאן נגד מדינת ישראל:

"הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הינו בתוך מתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים."

כפי שנקבע בסעיפים 40ב', ג' ו-ט' של חוק העונשין, לחומרת מעשה העבירה בנסיבות ובמידת אשמו של הנאשם יינתן המשקל הראוי לצורך קביעת מתחם הענישה המתאים למקרה הנדון.

בפרשה שבפני שתי עבירות הנהיגה בפסילה בוצעו כאשר הנאשם במקור מורשה לנהיגה (עבר את מבחני הרישוי) ולא יוחסו לו עבירות נוספות זולת עצם הנהיגה ברכב, פעם אחת בשטח עפר ובפעם השנייה בכביש שירות.

שתי עבירות הנהיגה האחרות בוצעו שלא היה הנאשם תחת פסילה פעילה של רישיונו, אך רישיון נהיגתו היה פקוע מעל 10 שנים, תקופה ארוכה מאד השקולה כמעט להצבתו יחד עם מי שאינו מורשה לנהיגה כלל.

הנאשם צרף את כל ארבעת תיקיו ולקח אחריות מלאה לגבי כל ארבעת הנהיגות. בנסיבות אלה נכון בעיני יהיה לקבוע מתחם ענישה אחד לכל מעשי הנאשם וזאת לאחר שבחנתי את נסיבות ביצוע העבירות כמתואר לעיל, לאחר שבחנתי את מידת הפגיעה בערך המוגן של זכות הציבור לנוע בבטחה בדרכים, ולאחר שבחנתי את המתחמים שקבעו בתי המשפט (כמוצג לעיל) במקרים דומים.

מאחר ומידת הפגיעה בערך המוגן אינה ברף גבוה בפרשה זו (הנאשם מורשה במקור לנהיגה ולא בוצעו עבירות נלוות) ומנגד המדובר בשני אירועים של נהיגה בפסילה יחד עם שני אירועי פקיעה ארוכה, אין הצדקה למתחם המתחיל ברכיב של מאסר מותנה אך מנגד אין הצדקה למדרגה גבוהה של מאסר בפועל כחלק תחתון של המתחם.

נכון בעיני מתחם המתחיל ברכיב של 3 חודשי מאסר (שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות) ומנגד נכון שמתחם זה יגיע עד ל- 15 חודשי מאסר אותם ירצה אדם בנסיבות קיצוניות מאחורי סורג ובריח.

אני סבור כי מנעד ענישה זה מתאים לנסיבות של שתי נהיגות בפסילה יחד עם שתי נהיגות בפקיעה ארוכת שנים כאשר מידת הפגיעה בערך המוגן אינה חריגה בנסיבות ביצוע העבירות.

ביחס לרכיב הפסילה בפועל נכון בעיני מתחם שינוע בין שנה ועד ל- 7 שנות פסילה זאת כנגזרת מהפסיקה שהוצגה לעיל ובהתאמה לנסיבות של ריבוי עבירות בפרשה זו.

הגעתי אם כן למסקנה לפיה בנסיבות לעיל ראוי מתחם שנע בין 3 חודשי מאסר (שיכול שירוצו בדרך של עבודות שירות) ועד 15 חודשי מאסר.

ביחס לרכיב הפסילה בפועל ינוע המתחם בין שנה ועד 7 שנות פסילה בפועל.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה-

לקיחת האחריות המלאה מצד הנאשם באה ללא כל תיקון של כתב האישום וללא כל הסדר עם המדינה.

הנאשם אדם נורמטיבי יליד 1977, אב ל- שבעה ילדים בטווח גילאי שבין 10 ל-20 שנה, כולם גרים בביתו והוא מפרנסם היחיד כחשמלאי.

הנאשם לא ריצה מעולם מאסר בפועל, ואין חולק כי עבר את כל מבחני הרישוי כנדרש בשנת 1997.

בשל חובות כספיים כבדים, נפתח כנגד הנאשם תיק בהוצל"פ וכתוצאה מכך הגבילה המדינה את יכולתו לחדש את רישיון נהיגתו. כך הפך רישיונו לפני יותר מעשור לפקוע ובזמן פקיעה זו נהג הנאשם פעמיים בפרשה זו, ופעמיים נוספות כאשר פסילה פעילה תלויה כנגדו.

לחובת הנאשם 49 הרשעות תעבורה (ללא מאסר מותנה ברקע וללא עבירה קודמת של נהיגה בזמן פסילה).

יחד עם זאת, 40 מתוך הרשעותיו בוצעו לפני יותר מ-10 שנים, אין לחובתו בשנה האחרונה כל עבירת תנועה נוספת והוא לא גרם מעולם לתאונה.

שקלול נסיבות ביצוע העבירות כמתואר לעיל יחד עם הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות מובילות אותי למסקנה לפיה ראויה בפרשות אלה תקופת מאסר שתרוצה בדרך של עבודות שירות.

נכון כי המדובר בצבר של ארבע נהיגות (שתים מהן בזמן פסילה) אך כאשר באדם נורמטיבי עסקינן, שלקח אחריות מלאה, לא בוצעו עבירות נלוות ולא תלוי כנגדו מאסר מותנה ברקע, אין אני סבור כי מידתית תהיה ענישה הכוללת מאסר מאחורי סורג ובריח.

נכון בעיני בהחלט ריצוי מאסר ואין כל הצדקה לענישה מתחת לחלקו הנמוך של המתחם אותו קבעתי שכן אין אני מוצא משקל לשיקולי שיקום עד כדי חריגה מהמתחם.

אני סבור כי צבר העבירות שביצע הנאשם על רקע עברו התעבורתי ונסיבות ביצוע העבירות מצדיק מאסר לתקופה בת 5 חודשים אותה ירצה הנאשם בדרך של עבודות שירות.

אני סבור כי תקופה זו תענה על עקרון ההלימה בנסיבות ביצוע העבירות.

אני סבור כי תקופת פסילה בת 18 חודשים תשקף את משך הפסילה הראוי לפרשות אלה, כאשר לפסילה זו תתווסף פסילה מותנית שהיא ברת הפעלה בפרשות אלה.

תמהיל ענישה זה לצד ענישה צופת פני עתיד נותן ביטוי עונשי הולם ומאוזן למעשי הנאשם בארבעת כתבי האישום המצורפים ואף משאיר לו אופק שיקומי ראוי.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א.        הנאשם יצהיר בפני בית המשפט כי ככל שיבצע בשנתיים הקרובות עבירה על סעיף 67 בפקודת התעבורה או עבירה על סעיף 10(א) בפקודת התעבורה ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין, יישלם הוא למדינה כתוצאה מהתחייבות כספית זו סך של 10,000 שח או יירצה 60 ימי מאסר תמורתה.
הנאשם מצהיר בקולו בפני כי הוא מבין את התחייבות הכספית ומתחייב לקיימה.

ב.         הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון הנהיגה לתקופה של 18 חודשים.

הנאשם בלתי מורשה לנהיגה ולכן פסילתו תימנה מהיום במצטבר לכל פסילה אחרת התלוייה כנגדו ללא צורך בביצוע הפקדת רישיון נוספת.

ג.         הנני פוסל הנאשם מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 10 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

ד. הנני גוזר על הנאשם 5 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה

של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה עם רשיון נהיגה שאינו תקף מעבר ל - 6 חודשים והכל תוך

3 שנים מהיום.

ה. מורה על הפעלת 6 חודשי פסילה מותנית כפי שנגזרו על הנאשם בתיק 5955-09-18 בבית משפט זה ביום 20.3.19 לריצוי באופן מצטבר לפסילה שנגזרה בסעיף ב' לעיל כך שבסה"כ יירצה הנאשם כתוצאה מגזר דין זה 24 חודשי פסילה בפועל. (הפסילה תימנה כמתואר בסעיף ב' לעיל).

ו. גוזר על הנאשם 5 חודשי מאסר אותם יירצה הנאשם בדרך של עבודות שירות כמתואר בחוות דעת הממונה על עבודות שירות מיום 10.8.20.

הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עבודות השירות ביום 13.1.21 במיקום המתואר בחוות הדעת (צער בעלי חיים באר-שבע - רח' יהושוע הצורף 13 ב"ש) בשעה 08:00 ויהיה בקשר עם המפקח האחראי לצורך התייצבות זו.

בית המשפט מבהיר לנאשם כי ככל שלא יתייצב לעבודות או לא יבצען כנדרש, לא מן הנמנע כי אלה יומרו לריצוי המאסר מאחורי סורג ובריח.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.