1

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 15.5.17 על פיו הורשע המבקש בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר ונגזרו עליו העונשים הבאים: קנס בסך 1,200 ₪, פסילה בפועל למשך 10 ימים ופסילה על תנאי של שלושה חודשים למשך שנתיים.

יצויין כי קודם למועד דיון זה, המבקש כבר נשפט בהיעדרו, בפני כב' השופט ש. בנג'ו, ביום 18.4.16 לאחר שלא התייצב לדיון באותו מועד. עוד יצויין כי לאחר שהגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו, בוטל פסה"ד לבקשתו בהחלטת כב' השופט ש. בנג'ו מיום 14.11.16 והתיק הועבר לטיפולי ונקבע מועד חדש להקראה ליום 15.5.17.

משלא התייצב המבקש למועד ההקראה החדש נשפט בהיעדרו ביום 15.5.17.

ביום 18.5.17 הגיש בקשה נוספת לביטול פסק הדין.

בנסיבות אלה קבעתי מועד לדיון בבקשה לביטול פסק הדין בנוכחות הצדדים.

המבקש לא התייצב במועד אשר נקבע לדיון בבקשתו לביטול פסק הדין ליום 22.10.7 ובית המשפט הסיק מכך כי המבקש זנח את הבקשה לביטול פסק הדין ולפנים משורת הדין ניתנו לו, בהיעדרו, ארכה לתשלום הקנס וארכה להפקדת רישיון הנהיגה שלו.

ביום 12.6.18, כשמונה חודשים לאחר המועד שנקבע לדיון בבקשתו לביטול פסק הדין (בקשה שכאמור נדחתה עקב היעדר התייצבות מטעמו), פנה המבקש בבקשה נוספת לביטול פסק הדין.

יצויין כי הבקשה לא נתמכת בתצהיר כלשהו וכלל לא ברור ממנה מדוע המבקש פונה רק בשלב זה אל בית המשפט.

2

בשים לב למכלול הנסיבות והתנהלותו של המבקש בתיק, איני מוצאת כעת מקום להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין והיא נדחית.

ניתנה היום, ז' תמוז תשע"ח, 20 יוני 2018, בהעדר הצדדים.