1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם. הנאשם זומן למשפטו כדין באופן בו זימון למשפטו נמסר לו ידנית ע"י השוטר.

על ענייננו חלה הוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],

בית המשפט העליון קבע הלכה ברורה ביחס לכללים בהם יידרש בית המשפט לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר (ראה ההלכה בע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם - להלן "פרשת מנחם).

2

בפרשת מנחם הפנה בית המשפט העליון להלכה ותיקה אחרת שהתקבלה ברע"פ 9142/01 איטליא נגד מדינת ישראל שם נקבע כי כדי שיבוטל פסק דין הנובע ממשפט אליו לא התייצב נאשם שזומן כדין יהיה על המבקש להראות טעם ממשי אשר מנע ממנו את היכולת להתייצב או להגיש בקשת דחייה מנומקת מבעוד מועד לחליפין עליו להראות כי נגרם לו עיוות דין כתוצאה מהחלטת בית המשפט.

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע חזר על הלכות אלו בע"פ 5135/08 אלאפיניש סלים נגד מדינת ישראל בהחלטה מנומקת ומנחה המדברת בעד עצמה .

במקרה שבפני המבקש לא העלה כל נימוק ממשי המצדיק את אי התייצבותו למשפט.

הסבריו של המבקש לאי התייצבותו אינם מצדיקים את ביטול ההליך שהתקיים בהתאם לחוק בהעדרו.

שכחת הדיון או הטענה לפיה קיבל המבקש מסמכים רבים לידיו מהשוטר ולכן לא התייצב בתאריך שנרשם בהם, אינן טענות המצדיקות את אי ההתייצבות.

בקשה זו הוגשה גם בשיהוי בלתי סביר מצד המבקש, התנהלות שבפני עצמה מצדיקה את דחיית הבקשה מכח סופיות הדיון.

לא מצאתי כל עיוות דין ביחס להרשעה או ביחס לעונש אשר נגזר על המבקש אל מול חומרת העבירה שיוחסה לו.

רף האלכוהול שנמדד הוא יותר מפי 3 מרף האלכוהול המכסימאלי שהיה מותר למבקש בזמן ביצוע העבירה.

אין כל רלוונטיות לטענות ב"כ המבקש ביחס לבדיקת הנשיפון, שכן היא אינה מהווה ראייה קבילה בהליך מסוג זה ורק בדיקת הינשוף רלוונטית לחומר הראיות.

לא הוצגה כל טענה או ראייה ממשית המוכיחה כי נגרם עיוות דין מעצם הרשעת המבקש.

על המבקש נגזרה פסילת המינימום הקבועה בחוק, ולכן אין המדובר בכל עיוות דין ענישתי שנגרם.

בנסיבות המתוארות לעיל, אני מחליט לדחות את הבקשה.

3

תשומת לב המבקש לחובת ביצוע הפקדת רישיון במזכירות לצורך מניית הפסילה (ככל שלא ביצע המבקש פעולה זו).

ניתנה היום, א' כסלו תשפ"א, 17 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.