בפני

כבוד השופטת סיגל דבורי

מאשימה

מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד

נגד

נאשמים

מהיל גהגאה ע"י ב"כ עוה"ד

החלטה

בפניי בקשה לביטול גזר דין מיום 31.5.22 שניתן בהעדר המבקש אשר זומן כדין ולא התייצב למשפטו.

המבקש הורשע בביצוע עבירה של החזקה/שימוש בטלפון נייד בעת נהיגה, בניגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. על המבקש נגזרו העונשים הבאים: פסילה בת 30 יום, פסילה מותנית של חודש למשך שנה אחת וכן קנס כספי בסך 1,250 ₪.

ביום 24.7.22 הוגשה מטעם המבקש בקשה לביטול גזר הדין. המבקש טען כי מסר את הטיפול בקנס לבא כח מטעמו, שאינו בא כוחו הנוכחי, אשר אמור היה לעדכנו אודות מועד הדיון. לטענתו לא עודכן על ידי בא כוחו (שאת שמו ופרטיו לא מסר) וגילה כי נשפט בהעדרו.

עוד טען המבקש כי מעולם לא קיבל את הזימון באמצעות הדואר לבית המשפט.

לענין עיוות הדין טען המבקש כי לא היה יודע אודות הדיון היה מגיע וטוען טיעוניו אשר אותם לא פירט בבקשתו. עוד טען כי לו היה מתייצב לדיון היה מוטל עליו עונש פחות מחמיר מכפי שהוטל עליו בגזר הדין.

המשיבה בתגובתה התנגדה לביטול גזר הדין. לתגובתה צירפה המשיבה עותק מהודעת תשלום הקנס ומהבקשה להישפט. המשיבה הדגישה כי הזימון למשפט נשלח באמצעות הדואר למבקש וחזר בציון "לא נדרש", היינו זימון כדין. המשיבה טענה כי המבקש אשר קיבל את הדו"ח לידיו וכן פנה בבקשה להישפט צריך היה להמשיך ולעקוב אחר התנהלות עניינו ולא עשה כן. באשר לטענה לעיוות דין גורסת המשיבה כי נטענה בעלמא וכי הינה סתמית ואינה מבססת חשש לעיוות דין.

דיון והכרעה

ברע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל נקבע כי בשלב הגשת הבקשה ההליך המשפטי תם ונשלם. משגמר בית המשפט את מלאכתו, לאחר שהוציא תחת ידיו פסק דין שניתן כדין, מוצתה לכאורה זכות הנוכחות של הנאשם בקשר לאותו הליך. מעמדו הוא של מי שנשפט והורשע כדין. אכן, לאור העובדה כי המשפט נגדו התנהל שלא בנוכחותו, רשאי הנאשם שהורשע בדינו לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל את פסק - הדין. תכלית הבקשה לביטול פסק הדין היא לבטל את המשפט ולהניע מחדש את גלגלי ההליך הפלילי. מכאן, כי בשלב זה ניצב המבקש לפתחו של בית המשפט כאשר מבוקשו הוא לקבל "כרטיס כניסה" לקיום חוזר של הליך שהתנהל לכאורה כדין והסתיים. על המבקש מוטל איפוא הנטל לשכנע את בית המשפט כי מתקיימים טעמים המצדיקים את הנעת גלגלי המערכת מחדש. בית המשפט צריך להשתכנע, מתוך המסמכים המוגשים לו, כי מדובר בנסיבות מיוחדות כאלה הנזכרות בסעיף 130(ח) - המצדיקות מתן רשות למבקש להשתתף בהליך חוזר".

לאחר שעיינתי בבקשה על טיעוניה וכן בתגובת המשיבה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מדובר בעבירה מחודש ינואר 2021 אשר בגינה נשפט המבקש בהיעדרו בחודש מאי 2022. בחודש יולי 2022 הוגשה בקשה "בהולה" לביטול גזר הדין.

המבקש אינו מכחיש את ביצוע העבירה ולא עותר לביטול הכרעת הדין. כל טיעונו של המבקש מופנה למעשה כלפי חומרת העונש וטיעון מסוג זה ראוי שיטען במסגרת הליך ערעור ולא הליך ביטול גזר דין. מלבד תצהיר המבקש, לא צירף המבקש אסמכתאות לבקשה וכל טיעוניו נטענו בלא תימוכין.

למעשה טוען המבקש טענת כשל ביצוג. טענה של כשל ביצוג אינה טענה שנשמעת בכל יום ויש להיזהר בה. כבר נקבע כי "כדי שכשל ביצוג ישמש עילה לבחינה מחודשת של ההליך, לא די בהצבעה על שאלה שלא נשאלה או על עד שלא זומן. צריך להצביע על כך שאילו לא היה כשל כזה, הייתה תוצאת ההליך שונה". כמו כן נקבע כי אין בטענות כלליות אשר נטענות בעלמא כדי להוכיח כשל אשר גרם לעיוות דין.

בבחינת מידת העונש אשר נגזר על המבקש; מדובר בעונש מאוזן, מותאם למתחם הענישה ההולם ומותאם לנסיבות ביצוע העבירה וכן לעברו התעבורתי העשיר של המבקש הכולל עבירות רבות של מהירות, שימוש בטלפון בעת הנהיגה.

לענין טענתו השניה - פגם בחזקת המסירה, אני קובעת כי המבקש זומן כדין לישיבת יום 31.5.22.

"חזקת המסירה קמה חמישה עשר ימים מיום שנשלחה ההודעה בדואר רשום למען הרשום ואין צורך להוכיח מסירה" (רע"פ 106/15 קריב נ' מדינת ישראל, רע"פ 6153/20 טורג'מן נ' מדינת ישראל).

אישור המסירה נמסר כדין ונקבע כי אין בטענת "לא נדרש" כדי לפגוע בחזקת המסירה (עפ"ת חי' 10054-11-21גאווי נ' מדינת ישראל מיום 29.11.21, רע"פ 225/21 אלקאר דביר בע"מ נ' מדינת ישראל).

אישור המסירה בעניינו של המבקש חזר מסיבת "לא נדרש", ועונה על יסודות חזקת מסירה תקינה.

כבר נקבע כי טעם "צבירת נקודות" הוא שיקול תועלתי ואינו שיקול של עיוות דין (עפ"ת 21418-12-15 קויפמן נ' מדינת ישראל). נקבע, כי יש להציג טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה וזאת לא מצאתי בבקשה ובנספחיה.

מכל מקום, לא הופרכה חזקת המסירה כדין ואין בקשה זו עולה בגדר הנימוקים המצדיקים ביטול פסק דין. אשר על כן אני מורה על דחיית הבקשה לביטול גזר הדין.