1

1.         הנני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

2.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 27/10/15 בשעה 10:30, נהג ברכבו ובהתקרבו למעבר חצייה, לא איפשר להולכת רגל שחצתה במעבר להשלים את החצייה בבטחה, וזאת בניגוד לתקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. (להלן: "התקנות"). 

2

3.         המאשימה הציגה את הדו"ח עליו היא נשענת (ת/1) והשוטר עורך הדו"ח אף העיד בביהמ"ש, אך יחד עם זאת, הדו"ח עצמו לקוי ואינו מפרט את כיוון חצייתה של הולכת הרגל, דבר המקשה להבין את אשר אירע ולתמוך בגרסת המאשימה. בנוסף, גרסת זו נחלשת עוד יותר שכן עפ"י גרסת הנאשם, לא הבחין הוא בשום הולכת רגל עת נסע על פני מעבר החציה. יתרה מכך, גם האמור בדו"ח לפיו הולכת הרגל היתה כבר באמצע מעבר החצייה תמוה בעיני, שכן עפ"י התמונות של מעבר החצייה הקצר יחסית אשר צירף הנאשם, ניכר כי בצד שמאל של הכביש על פני מעבר החצייה חונים רכבים וכי אם אכן היתה הולכת הרגל באמצע המעבר, לא רק שהיה הנאשם מבחין בה (בניגוד לטענתו), אלא אף היה פוגע בה בסבירות גבוהה.

4.         מאחר ונטל השכנוע רובץ על המאשימה, ובשל הליקויים הנ"ל בגרסת המאשימה, לא עמדה היא במידת ההוכחה הנדרשת במשפט הפלילי, ויכול כי הנאשם כלל לא ביצע את המיוחס לו. לפיכך, הגעתי למסקנה כי יש מקום במקרה דנן לזכות את הנאשם מחמת הספק.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשע"ח , 27 מאי 2018, בהעדר הצדדים